וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים (במדבר לו, א)
בן שלושים וארבע היה רבינו הגר"ש ואזנר זצ"ל כשנתמנה לרבה של 'זיכרון מאיר'. סמוך להתמנותו של רבינו, עבר מרן החזון איש להתגורר בקצה שכונת זיכרון מאיר, ברחוב 'חזון איש' דהיום. בכל יום היה יוצא לטייל, לצרכי בריאותו, בפרדס ברמן, עד לקצה בית העלמין, כשרבינו היה מתלווה אליו ומלבן עמו הלכות חמורות.
העיד, הגאון רבי חיים מאיר הלוי וואזנר, גאב"ד זיכרון מאיר: "באותן שנים נקשרה נפש אבא מורי בנפש מרן ה'חזון איש', והיה יושב הרבה ודן עמו בענייני הלכה. מרן ה'חזון איש' העריך ביותר את שקידתו של אבינו ואת גדלותו בתורה, והיה מרבה להשתעשע עמו בתורה".
סיפר תלמידו הרה"ג רבי יצחק וייס שליט"א: "רבינו אמר לי שמרן החזון איש הוא רבו המובהק לכל דבר, וממתי שהגיע לבני ברק עד פטירתו של מרן החזו"א זצוק"ל, במשך כ-7 שנים, היה מדבר איתו בכל נושא שהיה לו, והיה מתייעץ איתו בכל דבר ודבר. "ואמר לי, שמרן החזו"א לימד אותו איך ניגשים לכל ענין, ואיך מעמידים הלכה למעשה, והוא גם לימד אותו לחשוב ולהורות לבד. ומסופר (דברי אפרים עמ' ת"ק) שפעם שאל אותו רבינו אם יש שאלה על דבר שאינו בנמצא בשו"ע בפירוש, מה עושים ואיך פוסקים בזה? ואמר לו מרן החזון איש שפוסקים על ידי נקודת היהדות שיש בלב…"
רבינו אמר בחנוכת בית ההוראה שע"י ביהמ"ד 'קהל חסידים' בקרית הרצוג בבני ברק, שמורה הוראה – צריך שיהיה לו חוש בהוראה, זה חוש מיוחד, היו תלמידי חכמים גדולים "בקיאים ויודעים", אבל את חוש ההכרעה לא היה להם, צריך להיות חוש ההכרעה, שמה שמותר שלא יתביישו לומר שמותר, ומה שאסור שלא יתביישו לומר שאסור, ושלא יתביישו לומר שאינם יודעים. רבינו הוסיף ואמר: "היה לנו כמה פעמים שיחות עם מרן החזו"א זי"ע, לפני למעלה מחמישים שנה, דברתי עמו הרבה, והיתה לו הנהגה שמתי שלא ידע אמר שלא יודע. ולא ניסה לדחוק וכדו', היתה למרן החזו"א דרך מיוחדת, הוא לא היה מחמיר ולא מיקל בתורה, אלא פסק רק כפי מה שהיה נראה לו בתורה הקדושה, וכמה וכמה פעמים שאלתיו שאלות, וענה לי שאינו יודע.
"וכשהתפלאתי לשמוע תשובתו שאינו יודע, אז אמר לי שלא לדעת זו גם דרך בתורה, רש"י הק' כותב בעשרים מקומות בש"ס שאינו יודע לפרש! וגם ר"ע איגר זי"ע בגליון הש"ס עמ"ס ברכות (דף כ"ה) מונה את כל המקומות בש"ס בהם כתב רש"י שאינו יודע. ורגיל אני לומר וכי הרעק"א חפץ בבזיון רש"י? אלא רצה ללמדנו יסוד לדורות, שגם רש"י הק' כשלא ידע כתב שאינו יודע…"
שיח הלכה
שאלות שונות שבאו לפני מרן ה'חזון איש', היה מציען לפני רבינו. ברשימותיו שנדפסו בספר 'מעשה איש' (ח"ו) כתוב: "זכיתי לשיא וליתן הרבה פעמים בהלכה ומשא ומתן גמרא, והרבה פעמים שאל אם הריני מסכים לדבריו". זאת ועוד: "היתה פעם שאלה איומה של הריגה בשוגג על ידי פקוח נפש, וביקש אותי לעיין איתו יחד לברר הפסק". נראה שכוונתו הייתה למעשה הבא: היה זה כאשר נהג שאיבד את בלמיו תוך כדי נסיעה, וכעת ניצבו בפניו שתי אפשרויות מרות: להסיט את הרכב לכיוון קבוצת אנשים ואז ינצל, אולם אנשים שם יהרגו, או להפנות את הרכב לכיוון התהום, ואז ייהרג הנהג לבדו, כיצד עליו לנהוג? ובדיון על שאלה זאת, ניתן למצוא הן ב'חזון איש' (סנהדרין סימן כ"ה) והן ב'שבט הלוי' (ח"ו סקי"ב).
על אחת מאותן פעמים בהן ביקש מרן ה'חזון איש' לשמוע את דעת רבינו, שח אחד מתלמידי החכמים: "היה זה כאשר נכנס למעונו של מרן החזו"א, כשפרשיות תפילין בידו ושאלתו בפיו, שלאחר בדיקת הסופר נתעורר לו ספק באחת האותיות. לאחר התבוננות בפרשיות, השיבו מרן החזו"א 'אתה צריך להחליף הפרשיות בגלל האות צ' שאינה כתובה כהלכה, משום שהיו"ד הפוכה'. היות שכבר ידע השואל שמרן ה'חזון איש' פוסל אות צ' כשהיו"ד הפוכה, חזר ושאל: 'חוץ מהצ', האם הכל כשר?', ושוב ענה מרן: 'צריך להחליף את הפרשיות'. תוך כדי דיבור, נכנס לחדרו המרא דאתרא רבינו, והנה מרן ה'חזון איש' מראה את הפרשיות לרבינו ושואל אותו מה דעתו בזה? אמר לו רבינו שראה בתשובות 'חתם סופר' שמביא כי רבו, הגאון רבי נתן אדלר, כתב כן את האות צ' ביו"ד הפוכה.
"היה זה מחזה נורא", ממשיך מרא דעובדא לספר, "איך לפתע האדימו פניו של ה'חזון איש', תפס כסא מטבח ללא משענת, העמידו ליד ארון הספרים, קפץ עליו כנער, והוריד ספר תשובות 'חתם סופר' שהיה במדף העליון, רפרף בדפיו, וביקש ממנו שיראה לו היכן הדברים כתובים. רבינו פשפש ולא מצא, לפיכך החזיר לי את הפרשיות ללא אומר ודברים, והלכתי לדרכי. לאחר כמה ימים הייתי בבית רבינו ואמר לי: 'כשעמדתי בביתו של מרן ה'חזון איש', הייתי 'נרעש ונפחד' ולא מצאתי את מקום דברי ה'חתם סופר', אך כשבאתי לביתי מצאתי את הדברים וכבר הודעתי הדבר למרן החזון איש…"
הרבה פעמים יעץ מרן ה"החזון איש" לשואלים אותו באופן אחר ממה שהוא עצמו נוהג, ובניגוד לתפיסת עולמו, וזאת בהתחשב עם ארחם ושיגם של השואלים, שאל אותו רבינו: "כיצד מתיישבת סתירה כזאת בלבו?", ענה לו מרן החזון איש: "אני חי בעולם אחר, ולכן אני מרגיש וחושב אחרת, אבל את העצות אייעץ לאנשים מעלמא הדין כפי ארחם ושיגם, וכך היא המצוה להשיא עצות"…
בתוך שיחותיו המרובות עם רבינו, גילה לו מרן החזו"א כמה פעמים, שהוא שונא התנהגות גאוותנית, אפילו כשנראה כוונה לשם שמים, ושיבח אדם שבא לידי הכנעה וענוה, וסיפר רבינו: "הכרתי אדם שידע ללמוד הרבה מאוד, אבל היו לו מידות רעות מאוד, שאלתי את מרן החזו"א: 'הרי האיש הזה היה מבאי ביתו – למה אינו מוכיחו על המידות הרעות?', ענה לי מרן החזו"א, שלאדם בן 70 אי אפשר לומר מוסר (תוכחה). אדם בן 30 או בגיל 40 עוד אפשר להוכיח אבל לא אדם זקן"…
עובדה מופלאה, מובאת בספרא 'דברי רב' (שו"ת 'שבט הלוי' ח"ו סימן קס"ו), עם מרן חזון איש: "זה לי שלושים שנה שדעתי היתה שרצפה הרגילה (של בלטות), הוה ליה כאבן ומפסקת בין עציץ לקרקע, ונקרא עציץ שאינו נקוב. וה'חזון איש' התווכח אתי ואמר שרצפה זו אינה מפסקת, והעציץ יונק מבעדה מן הקרקע. ושוב אחר זמן הרימותי עציץ כזה ואבן הרצפה מן הקרקע, וראיתי בבירור שכנגד נקב העציץ היה חלול כמו נקב באבן הרצפה על השכבה העליונה, וניכר לעינים שזה מכח משיכת קרקע העציץ על ידי נקב שלו ואין האבן מפסיק ואמרתי ברוך שבחר בחכמים ובמשנתם".
(מתוך הספר "ולא שבט הלוי בלבד")
1/272