הרב צבי וינברג
"לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם" (שמות י"ג, כ"ב)
בבעל הטורים כתב, שפעמיים בתורה מופיעה הלשון של 'לא ימיש', כאן לגבי העננים, ושוב לגבי יהושע נאמר (להלן לג, יא) שלא ימיש מתוך האהל.
וזה בא ללמדנו, שכמו שהעננים משלימים זה את זה, כמובא בגמ' שבת (כג: וברש"י שם), שעמוד הענן שמשמש ביום בא עוד קודם שמאיר היום, ועמוד האש שמשמש בלילה מתחיל להאיר עוד קודם שבא הלילה, כך יהושע היה משכים בבוקר בעוד לילה ללמוד, ובערב היה מקדים בעוד היום ללמוד, ועל כן זכה לילך לפני העם.
והנה במשנה ברורה (סי' א' סק"ב), הביא מהשל"ה שעל פי סוד, יש לחבר יום ולילה בתורה או בתפילה הן בבוקר והן בערב[1]. ונראה יסוד להנהגה זו בדברי בעל הטורים כאן, שכך נהג יהושע. הנהגה זו, של לימוד בעת החיבור בין היום ללילה ובין הלילה ליום, מצאנו עוד באבותינו כדאיתא במדרש (מדרש תהילים מזמור א'): 'אמר ר' ברכיה אף אבותינו הראשונים קבעו את המשנה, שהיו יושבים ביום שהוא נוטל מן הלילה, ובלילה שהוא נוטל מן היום'.
ובהעמק שאלה (לנצי"ב שאילתא קמג, ב) הביא את המדרש הנ"ל, וכתב שם שנראה, שמה שנאמר ליהושע (יהושע א, ז): "והגית בו יומם ולילה", הכוונה על זמן החיבור בין יום לילה ולילה ליום, עי"ש.
(קב ונקי)