"לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם" (במדבר כ"ג, י"ט)
רבינו בחיי מביא מהמדרש: "לפי שצפה בלעם שעתיד אדם אחד בישמעאל להטעות את העולם ולומר שהוא נביא, התחיל צווח: איש נעשה נביא עתיד הוא להתנחם, ואומר דבר ואינו יכול לעשותו, שנאמר ההוא אמר ולא יעשה", ע"כ.
ובס' עץ הדעת טוב עה"ת (לרבי חיים ויטאל זצ"ל) הביא שמדרש זה הוא בתנחומא (א"ה – ולא מצאתי הדברים בפנים המדרש הנמצא לפנינו).
ומרחיב שם המהרח"ו – איך יש"ו הנוצרי, וכן נביא הישמעאלים מרומזים כאן בנבואת בלעם:
שכנגד הראשון אמר: "איש", שהיה יש"ו ילוד אשה, ואי אפשר שאיש יהיה "אֵל", ואם הוא אומר שהוא אל, דעו כי "ויכזב", ולכן אל תטעו אחריו.
וכנגד השני שהודה שהוא בן אדם ואינו אֵל, אמנם עשה עצמו נביא מחדש דתות, גם זה שקר וסופו להתנחם ממה שעשה.
והנה ביש"ו כולם מודים שהוא "איש" – ילוד אשת מרים, אבל אומרים שאינו בן אדם אלא מאליו נולד, ואדם לא ידעה.
וכנגד זה אמר בלעם כי אע"פ שאמר שאינו בן אדם, עכ"ז הרי אמר שהוא "איש", וא"כ אי אפשר שהאיש יהיה "אֵל".
אבל בהישמעאלים שלא די שהודה שהוא איש אלא כי גם בן אדם הוא ולזה קראו בן אדם.
ועי"ש שהאריך עוד, וכ' בסוף: "ואחר שהתנבא על שני אלה התנבא על ביאת המשיח", וזה שאמר "כעת יאמר" וכו'.