"שְׁנֵי-בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית מ"ח, ה')
הליכה אל מעונו של כ"ק האדמו"ר ממודז'יץ שליט"א, הינה צעידה על בהונות בפרוזדור אל טרקלין של עולם אצילות. כניסה למפתנה של מודז'יץ היא נגיעה במיתריה העדינים של עולם רוחני נאצל, דווקא משום כך יש מעין הוד קדומים במפגש הזה בין היכלה של חסידות שעשתה את דרכה מעבר לערפילי עשנה של אירופה היישר לתל אביב של פעם – היכן שהוטלה עוגן ספינתם הטרופה של שברי העולמות טמירים שעלו מן הגולה, לבין עולם התורה שהוקם בהינף ידו המנצחת של מרן הרב מפוניבז' זיע"א. כ"ק האדמו"ר שליט"א, דור שלישי לחצר מודז'יץ המשתקמת כאן בארץ, היה הינוקא שהובל על ידי אביו האדמו"ר זצוק"ל לעולם התורה, לעשות אוזן אפרכסת לעיונה של תורה. נצר לגאוני עולם של חסידות פולנית זו, ניטע בערוגות הבושם של תורת גאוני ליטא. שם בישיבה קטנה לצעירים שעל ידי ישיבת פוניבז' בבני ברק, עמל על התורה, שימש את ראשי הישיבה זצוק"ל ושתה בצמא את דבריהם.
ענוות חן של אצילות התורה נסוכה על פני כ"ק האדמו"ר שליט"א ויצוקה על שפתותיו. בתוך לוח זמנים עמוס לעייפה של קבלת קהל והרבצת תורה וחסידות, זכינו לשעה קלה של דברי זכרון מימים בהם זכה לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו, מעת היותו תלמיד בישיבה של מרן ראש הישיבה זצוק"ל ולאורך הימים והשנים.
בערב ראש השנה מיד לאחר שהוכתר כאדמו"ר של חסידות מעטירה זו, פקד האדמו"ר שליט"א את מעונו של מרן ראש הישיבה מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, כמו ביקש הורמנא לעמוד בראש קהלו, ממי שראה כאחד מרבותיו המובהקים, גם בעת שעטה את אדרת הרבנות לא השיל את אצטלת ה'תלמיד'.
פעם בעת אירוע שקיימה רשת הכוללים 'עטרת שלמה' הוזמן כ"ק האדמו"ר שליט"א לשאת דברים. לפני בואו נשא מרן ראש הישיבה זצוק"ל את המשא המרכזי, משסיים פנה מרן ללכת. הרה"ג רבי שלום בער סורוצקין שליט"א אמר למרן זצוק"ל שעתה מגיע האדמו"ר ממודז'יץ שליט"א שהינו תלמידו מתקופת הישיבה קטנה בפוניבז', מרן זצוק"ל תיקנו ואמר לו: "לא הנקודה שהוא תלמיד משכבר הימים, כאלו יש הרבה, אלא שהעניין הוא שעד היום הוא מרגיש עצמו תלמיד"… "מעניין" – אומר לנו עתה כ"ק האדמו"ר שליט"א כשסיפרנו זאת "מהיכן מרן ראש הישיבה זצוק"ל ידע את זה".
האם היה קשר אישי עם מרן זצוק"ל בישיבה, שאלנו.
האדמו"ר שליט"א: "בלמדנו בישיבה קטנה לא היתה מציאות של היכרות קרובה מדי אל מרן ראש הישיבה זצוק"ל, הוא היה אומר את השיעור, הוא היה בתפילות כסדרן, אבל אנו הרגשנו כל הזמן ש'איש קדוש עובר עלינו תמיד', חשנו יראת הכבוד, יראת הרוממות ממנו.
מרן זצוק"ל היה יושב אז בספסל הראשון בטור המקומות שפניהם למזרח, הוא לא ישב אז בכותל המזרח, זכיתי לשבת לידו בספסל. הנני זוכר ששמעתי את תפילותיו מילה במילה, במיוחד זכור לי שהיה אומר את תפילת 'אין כאלוקינו' בניגון מיוחד במינו. היה פעם כינוס רבנים של 'קופת העיר' הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א התכבד לומר את תפילת השל"ה בקול רם כשהרבנים מצטרפים אליו בלחש, כשסיים אמר לו מרן זצוק"ל ש'תפילת השל"ה' אין אומרים בבכי אלא ברגש של שמחה. הזכרתי אז למרן ראש הישיבה זצוק"ל שהנני זוכר שהוא היה אומר את תפילת 'אין כאלוקינו' בניגון מיוחד של 'רגש ושמחה'. מרן זצוק"ל נהג לעבור לפני התיבה בימי התעניות קולו היה משתפך והיה נעים לשמוע את חיתוך התיבות בנעימה ורגש.
מרן ראש הישיבה זצוק"ל היה יושב והוגה שעות רבות בחדרו שבישיבה, זכורני שפעם החדר נותר פתוח, בחורים פתחו את הארון שם וראו הרבה מחברות שנרשמו בהם חידושי תורה שעליהם מועבר קווים אלכסוניים כמי שבאו לסמן שהוא חוזר מהם ושאין דעתו להדפיסם".
היה לקשר הזה המשך לאורך השנים?
"זכיתי להיכנס אליו בשליחויות ציבוריות, כל דבר היה אצלו במחשבה תחילה, הוא היה מחושב לצדדי צדדים, כאשר ישבו ודיברו עמו והוא חשש שמתכוונים דברים אחרים היה מסיט את הנושא לדברי חז"ל. הוא היה מתחיל לדבר מדרשים, לפעמים אף קם ממקומו להביא איזה תוספתא או מדרש כדי להקריא מבפנים. אבל כשהיה ברור לו העניין, היה מכריע על אתר גם בדברים עדינים ומורכבים ביותר.
ההנהגה של ההסתר, היתה קשורה עם הכוח העצום של ההבלגה והשתיקה. שמעתי מאדם נאמן שראש ישיבה אחד מארצות הברית נאלץ לפרוש מישיבתו בשל חילוקי דעות שנתגלעו שם, הוא פרש והקים לעצמו ישיבה משלו, כמובן שהדבר כרוך בעלויות גדולות הוא נאלץ לכתת רגליו על פתחי נדיבי עם. הוא שמע שמרן ראש הישיבה זצוק"ל יש לו השפעה על נגידים אפילו בארץ מושבו של אותו ראש ישיבה עצמו, ראה לנכון להגיע לארץ כדי להיכנס אל מרן זצוק"ל ולהציע לפניו את דבר ישיבתו והצורך שלו לסיוע. דא עקא שהלה ידע שאיננו יכול לנסוע ולהגיע לארץ בלא שקודם לכן יהיה מי שידבר בשבחו ויעיד עליו, היות שהיתה לו היכרות עם הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצוק"ל ביקש שידבר בשבחו אצל מרן זצוק"ל. משכך, סידר ענייניו והגיע לארץ ישראל. הוא סר לבית מרן זצוק"ל, סיפר על הישיבה שהקים בשל המחלוקת שנתרגשה עליו, וביקש לסייע לו בממון, אמר לו מרן זצוק"ל שיש הרבה ישיבות וכולם נצרכים וגם כאן בארץ המצב קשה מאוד, ואיך יוכל לעזור לו. חיזקו בדברים, ברכו והלה יצא משם בלב כבד.
לאחר שהות קצרה בארץ, שב לארצות הברית, עודו מתאושש מהנסיעה והנה נודע לו מהבנק שפלוני מהנגידים שסרים למרות מרן זצוק"ל, הפקיד לחשבונו סך מליון וארבע מאות אלף שקל. בתחילה חשבתי שמרן זצוק"ל עשה כך היות שלא רצה שיתפרסם הדבר שדאג על אתר להשיג סכום כזה, אבל אחר כך שמעתי סיפור נוסף, היה מקרה של אחד שהסתובב בחוץ לארץ בשביל לאסוף לעניין רפואי דחוף, הוא פנה לאחד ממקורביו של מרן זצוק"ל שיבקש מאחד הנגידים שסר למרותו שיסייע לו בנדבה שיהא בה כדי להקל עליו, הלה נכנס וביקש, מרן ראש הישיבה זצוק"ל אמר לו שאותו נגיד נותן רק לתורה ולא לדברים אחרים, הוא העביר את התשובה לפונה. אך לא חלפו מספר ימים ואותו נגיד נתן סכום שכיסה חלק ארי מההוצאה הנדרשת.
כאשר שמעתי את שני הסיפורים דרשתי היקש והבנתי שהיתה כאן הנהגה מיוחדת של העלם וכיסוי להמעיט בגילוי של העזרה והנתינה. אבל לצד של ההסתרה יש גם את ההפסד של לימוד לרבים שילמדו איך צריך להתנהג, והנה אנו רואים שעתה לאחר ההסתלקות, העובדות האלו יוצאות לאור, בחיים באמת היה לו את הרצון לזכות במעשים שנעשים בהסתר, אבל הוא לא הפסיד גם את הלימוד לרבים, כי עתה הכל מתפרסם ומעורר חיזוק גדול.
היו מקרים של הוראות לרבים שניתן לפרסמם?
"מרן זצוק"ל היה רך כקנה בכל הנוגע לצרכי הרבים והיחיד, אבל כאשר היה מדובר בנושא של פגם רוחני היה לובש קנאה. היה בחור אמריקאי שהגיע לארץ והלך ללמוד במקום לימוד של המזרחי, הוא באמת למד שם בהתמדה. כשביקש לחזור לחוץ לארץ נכנס אל מרן ראש הישיבה זצוק"ל לבקש ממנו ברכה לנסיעה. מרן זצוק"ל התעניין אצלו על מקום לימודו, כאשר סיפר היכן למד, החל מרן זצוק"ל להעמידו על טעותו, והלה יצא מהבית והגיע אלי נסער, הוא סיפר שמרן זצוק"ל דיבר אליו קשות, הסברתי לו את כוונת הדברים והוא סבר וקיבל, בשובו אל ביתו פנה ללמוד בישיבת 'נר ישראל' והיה לאברך בן תורה ותלמיד חכם בכל הליכותיו. כי דאגה רוחנית היא לא פחות מאשר דאגה גשמית.
כתוב שיעקב אבינו נענש על עשרים שנה שעבד אצל לבן ולא כיבד את אביו ואמו, בכך שיוסף הצדיק נלקח ממנו למשך עשרים ושתיים שנה, לכאורה צריך להבין היכן כאן המידה כנגד מידה הרי שיוסף אבד, זה היה עבור יעקב סבל וצער גדול ואילו בעת שיעקב אבינו היה אצל לבן, לא היה ליצחק צער כל כך גדול, הביאור הוא שבאמת מצינו שיעקב אבינו אמר "עם לבן גרתי" וחז"ל פירשו "ותרי"ג מצוות שמרתי" – משמע שהניסיונות הרוחניים היו שם קשים, שאם לא כן, למה יעקב רואה צורך להדגיש זאת, יוצא שיצחק אבינו דאג לעתידו של יעקב בכל אותם שנים לא פחות מאשר יעקב דאג ליוסף, היות שדאגה רוחנית איננה פחותה מדאגה גשמית אלא אף יותר מכך, ולכן זו היא המידה כנגד מידה"…
***
לסיום השיחה מבקש כ"ק האדמו"ר שליט"א, לומר נקודה שמאפיינת את המצב שבו אנו שרויים, כשדוק של עצב נסוך עליו: כתוב שיעקב אבינו בירך את בניו, אמר "שני בניך הנולדים בארץ מצרים, עד בואי אליך" מה הנקודה של 'עד בואי אליך' מה היא ההדגשה בזה? הביאור הוא שיוסף הצדיק זכה להתגדל על ברכי אביו יעקב והוא ראה את הדמות שלו, את 'דמות דיוקנין' שלו, יש בכך כדי להגן עליו ולשמור עליו מהנסיונות אבל "שני בניך הנולדים לך – עד בואי אליך" מנשה ואפרים לא זכו לראות ולגדול על דמותו של יעקב הם צריכים ברכה מיוחדת ש"כראובן ושמעון יהיו לי", הדור הזה זכה לראות דמות של יראת חטא, דמות של יראת שמים, הדמות הזו אבדה וחסרה.
[מתוך "יתד נאמן" – שבת קודש – מוסף זכרון תשע"ח]