וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים (בראשית כה, כז)
מן המפורסמות היא התמדתו הגדולה של רבנו ר' יצחק ברנשטיין זצוק"ל, עוד מימי בחרותו, וכפי שהעיד מרן המשגיח זצ"ל, שכאשר נגשו ה"פעילים" בימים ההם, לפני עשרות שנים, להציע לבני הישיבה להצטרף לפעילות, היה בחור אחד שאפילו לא חשבו לבקש זאת מאתו, הלא הוא רבנו ר' יצחק זצ"ל, ביודעם שאין כלל אפשרות לנתקו מלימוד התורה. המיוחדות שלו הייתה לא רק בהתמדתו הנפלאה, אלא מה שלא היה שייך כלל לבטל אותו מן הלימוד!
וכן העידו עליו חבריו בני גילו, שמלבד מה שמעולם לא פתח סתם בשיחה של דברים בטלים, גם לא היה שייך כלל לדבר עמו על כך, כיון שמיד היה מעביר את השיחה לדברי תורה, וזה היה שיגו ושיחו כל הימים – דברי תורה, דבר הלכה או חיזוק בעבודת ד'.
עוד אמר המשגיח: "זכורני כשרה"י רבי יצחק היה בחור, הילוכו לבית המדרש היה תמיד בריצה… גם בחדר האוכל היה מתיישב בשולחן הראשון שהכי קרוב ליציאה, ומיד כשגמר רץ חזרה לגמרא…". ועוד היה מוסיף המשגיח (בחיי ר' יצחק): "כל פעם שאנו רואים את ר' יצחק, ניזכר – לרוץ אל הספר!!! ולא כפי שאני רואה לפעמים, כאלו שכמעט נרדמים בדרך… אם אדם רץ ללימוד, זה מעיד על חשקת הלימוד וכפי המובא במסילת ישרים, 'מי שתלהט נפשו בעבודת בוראו הוא ממהר לזה'".
לפני שנים רבות אמר המשגיח לאחד ממקורביו של רבנו: "אתה יודע איך 'ר' יצחק' צמח להיות כזה גדול? היות ותמיד ניצל את זמנו בחשבון מדוקדק". וסיפר שכבר בבחרותו כמעט אף פעם לא נשאר בחדר האוכל יותר מכשבע דקות! [וגם אחר נישואין כל ענין האכילה היה ללא עסק], וכאמור היה רץ חזרה מיד לביהמ"ד. ולימים הוסיף המשגיח, שבוודאי גם הקפדתו ללמוד מוסר ברגש, עם התמדתו הגדולה בתורה, הם שהביאוהו לגדולות.
המשגיח נהג להזכיר מה שאמר ר' יצחק בשם אמו ע"ה, שהיא לא מבינה "מתי הבחורים מספיקים ללמוד", כיון שהיא רואה אותם משתתפים בווארט, בתנאים, בשבת עליה לתורה, בחתונה ולפעמים אף בשבת שבע ברכות… ורבנו זצ"ל אכן שמע לקול אמו הגדולה, ישב ולמד ולמד, כפי שאמר: "בחור בא לישיבה על דעת ללמוד, והמושכל ראשון צריך להיות שכל הזמן לומדים ולא יוצאים לשום מקום, וגם לא נוסעים לחתונות, אלא א"כ יש סיבה המחייבת לכך" (ורגיל היה המשגיח לומר, שהמודד בדבר זה הוא, אם יהי' מורגש שאתה חסר, והיינו שיחסר לחתן היעדרות המוזמן. ותמיד צריך גם לחשבן בנוסף, מהו המרחק של הנסיעה, וכן מה הם ההפסדים שיכולים להיות מחמת הנסיעה, וכן צריך לראות אם תהיה לו האפשרות ללמוד בדרך וכדו').
כבר נודע בשער בת רבים שראש הישיבה ומייסדה, מרן הג"ר נח שמעונוביץ זצ"ל, ביקשו לגשת לעמוד התפילה לשחרית בר"ה, על אף שהיה אז בגיל שבע עשרה בלבד. ולאחר מכן בנעילה ביקש ממנו שיגש להתפלל במקומו [ולשנה הבאה אף ביקש ממנו לגשת בראש השנה לתפלת מעריב, שחרית ומוסף ברציפות עד שהחליטו להקל מעליו, והיה ניגש בראש השנה רק למעריב ומוסף, וביוהכ"פ אף לנעילה. ומני אז ניגש במשך כל השנים עד ר"ה האחרון לחייו בשנת תשע"ה]. היה מאן דהוא שהתלונן לס"ק רבי אליהו לאפיאן זצוק"ל: איך מגישים כזה בחור צעיר? ורבנו ר' אלי' השיב ש"היראת השמיים והנקיות של הנער הזה, עולה על שאר המעלות הנדרשות לבעל תפילה!!!", ובאותו ענין סיפר המשגיח, שהיה יהודי נכבד שבתחילה התפלא מאוד כאשר שמע שהגישו בחור, אולם אחר ששמע אותו, אמר "עכשיו אני כבר מבין"…
מחותנו, מרן הגאון הגדול רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל, אמר על כך בהספדו בהלוויה: "כשהיה רבי יצחק צעיר מאוד, הוא מונה ע"י הרבנים לשליח ציבור בימים הנוראים, והיה זה פלא גדול, הן זה סותר את הכללים למנות איש צעיר? אכן את מי בוחרים, הרי זה 'קנקן חדש מלא ישן'! אמנם צעיר, אך בפיו טעם זקנים, מלא ישן! ורבי אלי' לאפיאן זצוק"ל ועוד צדיקים גדולים אמרו – שהוא הראוי לשמש כשליח הציבור! שהוא יכול להביא את תפילותינו לפני הקב"ה. הן הוא בן של הקב"ה… כבן המתחטא לפני אביו….
"כאשר ר' יצחק היה אומר 'אבינו מלכנו', הרגישו מה זה אבינו מלכנו. כשזעק 'אבינו' הרגישו ממש כך, כיצד אנו בנים של הקב"ה והוא אבינו. וכשהיה צועק 'מלכנו', הרגישו ממש כיצד אנו עבדיו והוא מלכנו. ממש פחד אלוקים, איזה פחד להיות בתפילות שלו… עשרות בשנים! מי לא זוכר ומי לא מתרגש מהזיכרון הזה".
המשגיח היה מדבר בסעודות הימים הנוראים בהתרגשות – על שזכינו לתפילותיו של רבינו יצחק, שהיה מעלה את הציבור לפסגות של התעלות והרהורי תשובה, ע"י תפילותיו שנבעו מעומק ליבו הטהור, הספוג כולו בתורה ויר"ש אמיתית.
והוסיף ואמר: "יש בעולם חזנים ובעלי תפילה מיוחדים, אבל אצל ר' יצחק, בהיותו מתמיד גדול ושקדן מנעוריו, וזכה גם לידיעת התורה רחבה… וכו', א"כ אצלו זוהי התורה ששרה, שמלבד הנעימות שלו – גם התורה שרה עמו… וגם אם אפשר קצת לחקות את הנוסח שלו, את שירת התורה שלו, אי אפשר לחקות!".
מאז ומתמיד, על תפילה של ר' יצחק כשליח ציבור, הציבור לא היה מוכן לוותר, והיה הוא – שליח הציבור כפשוטו… עד כדי שקבע מרן המשגיח, שהיות וכל כך חפצים בתפילותיו המעוררות, ר' יצחק תמיד קודם לכל החיובים!!! המשגיח סיפר שרה"י הגאון הגדול רבי אורי קלרמן זצ"ל, סרב לגשת לעמוד בליל יו"ט של פסח, אפילו שהיה זה היארצייט על אמו, באומרו שהוא לא יכול להפסיד לציבור את התפילה של ר' יצחק [אולם ר' יצחק היה משכנעו שיגש באומרו "הרי זה כיבוד אב"].
בשנה האחרונה בחודש אלול, כשר' יצחק היה בעוצם חולשתו, דאגו הציבור בכל לבם מה יהיה בשנה זו? ושלחו שליח אל מחותנו מרן הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל, לשמוע עצה מה אפשר לעשות שרבינו יהיה אתנו, ונזכה שיוכל לגשת לעמוד גם בשנה זו? אחת מעצותיו היו: שישאלו את מרן המשגיח שיורה על כך סדר תפילה. וכאשר באו למרן המשגיח זצ"ל אמר: "בכדי שנהיה ראויים שר' יצחק ייגש לעמוד בימים הנוראים, אנו צריכים לעשות תשובה, הבעיה היא בנו! אולי אנחנו לא ראויים!". וכשאכן רבינו ניגש לעמוד ביום ראשון דר"ה, אמר המשגיח בשמחה "ברוך ה' שנהיינו ראויים לכך שרבנו הגדול ניגש לעמוד". ולאחר התפילה ניגש המשגיח לברכו ולהודות לו על כך.
בשנים האחרונות לאחר הפצרות רבות זכו שהאיר רבנו את פני המזרח… (רק לאחר פטירת רה"י הגר"ד מן זצ"ל, הסכים לשבת במזרח, ולהפנות את פניו כלפי הציבור). ואמר אז המשגיח לאחד מתלמידיו: "שמח אני מאוד שרבי יצחק הסכים לכך, עכשיו כולם יזכו לחזות ולראות את פניו הקדושות… וגם לראותו בעבודת התפילה.
בשמחת תורה, כשרקדו לפני מרן המשגיח, הביע את מורת רוחו – באומרו "הרי צריך לרקוד לפני הס"ת!". ושאלו "הלא המשגיח עצמו 'תורה'!", ומיד הגיב המשגיח בתקיפות: "אני ספר תורה?!!! ר' יצחק הוא ספר תורה…!!! לפניו אפשר לרקוד!".
(מתוך דברי אמת – מרן הגר"ד יפה זצ"ל, גיליון מס' 10 תולדות)