"כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא" (ויקרא כ"ג, כ"ח)
- אם יש חשש של גניבה בפדיון, מדוע רבינו נוטל כסף צדקה מיהודים המתדפקים על פתחו?
אמר לי רבינו: אבא לא רצה בשום אופן לקחת פדיון, כמו שנהגו אדמו"רים זי"ע לקחת, וסבר שזו גזילה ממש, "כי הם נותנים כי חושבים שברכותיי יש בהן משהו, ואני יודע את האמת". כך אמר.
הוסיף רבינו: "אני גם לא לוקח בשום אופן, רק לצדקה, ומה שאני לוקח לצדקה הוא מהטעם [אחר] שכיון שהם אמרו לצדקה, אני חושש שמא בסוף לא יתנוהו לצדקה, לכן אני נוטל [מחומרת נדרים וחומרי נדרי צדקה]".
- ו' עש"ק בהעלותך ט"ו סיון תשנ"ז. לבעל תשובה היתה חנות מכולת, וכל ימיו היה מוסיף בכרטסת של הקונים סכומי כסף שלא חייבים לו, האם משום 'תקנת השבים' לא יעשה כלום?
"כיון שלא יודע ממי, לכן לא יכול להחזיר, אבל צרכי רבים יעשה. ותקנת השבים זה רק לענין בית דין [שבית דין לא גובים]".
- ד' ויק"פ כ"ב אדר תשנ"ו. ב' בחורים עצרו מונית מאוחר בלילה שנסעה בדרכה לפ"ת (גם בלעדיהם), וביקשו לנסוע לפ"ת. שאלם כמה כסף יש להם ואמרו לו 10 שקל, והיה להם יותר והסכים ב-10 שקל, ויש בזה חשש גזילה של ממש, מה יעשו?
"יעשו צרכי רבים, יתנו לבית חולים 'מעייני הישועה' של רוטשילד.
- כמה יתנו? כי מסתמא היה מסכים לא לקחת מהם מחיר מלא?
- "כיון שעשו עוולה, יתנו מחיר מלא".
- ערש"ק יתרו כ"ד שבט תשס"א. פלוני נסע מהר מאד והמשטרה עצרה אותו. חברו שהיה על ידו, עשה את עצמו כאילו הוא חולה ואמר שלוקח אותו לבית חולים, האם מותר לעשות כן?
"כיון שנסע במהירות שלא מותרת, ודאי שהיה אסור לו להתחכם ולענות כך.
"אבא ז"ל סיפר לי, כי בזמן המלחמה העולמית, מי שלא היה לו דרכון היה בסכנת נפשות, כי ירו בו למוות. פעם אחת הלכו ב' בחורים, לאחד היה דרכון ולחברו לא, ופתאום ראו את השוטרים. אמר הבחור שיש לו דרכון לחברו, שיעמוד על עמדו והוא ירוץ ויברח, וכאשר רץ השוטרים רדפו אחריו עד שתפסו, וביקשו דרכון, והראה להם שיש לו, ושאלו 'אם כן למה רצת?', וענה כי הוא חולה מעיים, והרופא אמר לו כל יום לרוץ שעתיים. שאלו הגוי 'הרי ראית שאני רודף אחריך ולמה לא עמדת?', וענה: 'חשבתי שגם אתה חולה מעיים'…".
שאלות שונות בענין שקר
- נכנס אב אברך ושאל: הוא מתארח בבית חמיו לשבת, וצריך לומר חדושי תורה ולא תמיד יש לו, ולוקח מספרים ולבו נוקפו שזו גניבת דעת.
"פלוני, שאני מכירו, נכנס לאבא זצ"ל ואמר שהוא 'מגיד שיעור', ולא תמיד יש לו מה לומר וביקש רשות לומר מספר ה'קהילות יעקב' ואבא נתן לו רשות. ולענין הנ"ל אם לא אומר מפורש:'איך זאג = אני אומר', אלא מתנסח: 'מקען זאגן = אפשר לומר'- זה בסדר, שלא אומר שהוא זה האומר את החידוש".
- ה' כי תשא כ' אד"א תשנ"ז. שוב שאלתי לצורך פלוני: נמצא אצל חמיו וצריך להגיד דברי תורה משלו ואין לו, ולוקח מספר ולא אומר בשמו.
- "מקילים בזה שהרי אינו אומר מפורש שזה שלו".
- בשיעור לבעלי בתים, אם אומרים דברי הלכה בצורה של ספור שהיה או עובדא שהיתה כך וכך, זה לתועלת – שיותר מקשיבים והשיעור יותר מענין, האם מותר לומר כך, אע"פ שלא היה ולא נברא?
"לספר עם שמות ופרטים, לא כדאי [לא ראוי], אבל ספור באופן כללי זה מותר. אבא היה מספר לנו סיפורים, והיו ספורי אמת והיו ספורים שהמציא, וספורים שהמציא היה אומר שזה לא אמת. אנו אהבנו יותר סיפורי לא אמת, כי זה היה יותר מענין.
- האם מותר לצלם ללא רשות? האם אפשר להקליט אדם ללא ידיעתו? האם התנהגות כזו סותרת את מצוות הבורא: ואהבת לרעך כמוך?
"מי שיודע שחברו מקפיד שלא יקליט את השיחה, האם הוא בעל הבית למנוע ממנו להקליט או למנוע ממנו שלא לצלם אותו?
"שמעתי שצלם פלוני, עמד על עצים ליד הבית של החזו"א לצלמו, והתמונות לא יצאו אף אחת. ולענין השאלה, התשובה היא: מאי דסני עלך לחברך לא תעביד. היה ילד שצילם תמיד את אבא זצ"ל, ואבא [כידוע] מאד הקפיד על כך שלא להצטלם, וכיון שצילם אבא הקפיד עליו [ואבא הכיר את אביו של הילד המצלם, ועד היום אין להנ"ל זש"ק]".
אגב, הוסיף רבינו בענין הקלטות שלא היו מצויות בימים ההם: "ר' א.צ. טורצ'ין זצ"ל סיפר לי, שנכנס פעם לעשיר פלוני יחד עם ר"מ הלוי שליט"א, לבקש כסף לתלמוד תורה תשב"ר, ואמר לו דרשה שלימה והסביר לו את גודל הענין. לשנה הבאה הגיעו אליו שנית, ורצו שוב לדרוש לו על החיידר, פתח הנ"ל את הטייפ ואמר להם: 'הנה יש לי את הדרשה בטייפ משנה שעברה'…".
- למחרת, בענין מה שרבינו אמר אמש אודות הילד שצילם את מרן הסטיפלער, מאד כאבתי את כאבו של אותו יהודי שאין לו זש"ק, ורצוני לשאול האם הנ"ל יודע שיש לזה שייכות, כי אולי עדיין אפשר לעשות משהו למענו, כגון לבקש מחילה בקבר או דבר אחר, כגון שידפיס ספר 'קהילות יעקב' אחד.
"זו רק סברא שלי שזה משום כך. אבל אינני יודע אם אשתו כעת בת בנים, וממילא אין לך כבר מה לעשות בענין כלום. הוא בא לאבא כמה פעמים אח"כ וביקש ברכה, ואבא בירכו, וכן אביו היה מבקש מאבא ברכות. ומסתמא הייתה לו מחיה. אביו גם ביקש שכיון שהוא ילמד בישב"ק בבני ברק, שיאכל אצלנו והוא ישלם על כך, והיה לנו מזה משהו".
(מתוך הספר 'כל משאלותיך')
תענוג לקרוא! כאחת שמתגוררת בחו״ל אמנם בסביבה חרדית אך די מטריאליסטית הסיפורים האלו ממש מחזקים אותי!
הסיפור עם הנהג מונית שאמרו לו רק 10 ש״ח והרב אמר שזה עוולה ממש זעזע אותי! נראה ל שפעם נכשלתי בכך ל״ע ולא חשבתי שזה בכלל עבירה כי זה מה שאני יכולה לתת והסיפור הזה פקח את עיני!!! אנא הביאו עוד סיפורים על ישרות בעינייני ממונות אני זקוקה לזה מאוד כי יש דברים שאדם לא חושב שהם בעיה ר״ל. אני ממש רוצה לדעת עוד כדי להיזהר מכאן ולהבא!
זכות זיכוי הרבים תעמוד לכם שלא תיכשלו לעולם!
מעריצה את האתר שלכם שמלא ביראת שמים ובדעות ישרות!
מלכה