כמונה מעות
מאת: אהרון ברגמן
וכה סיפר יענקלה מהשטיבלך:
תמיד ידעתי שצריכים להתפלל 'כמונה מעות'. שמעתי זאת כבר מהמשגיח שלי בישיבה קטנה.
עקבתי בעיניי הגדולות אחר משה גרשון הצ'יינג'ר – החלפן המיתולוגי של השטיבלך. זה שמיליונים עוברים תחת ידיו המחוספסות.
ממנו למדתי מה זה 'כמונה מעות'.
מה אומר, קצב השטרות המרשרשים הנספרים כהרף עין בידיו הזריזות של משה גרשון לא היה מבייש כלל את המהירות בה היו נטחנות המילים של התפילה במטחנות פי.
שנים רבות חלפו. מים רבים זרמו בוולגה, בדנייפר ובנהר הירדן ולא יכלו לכבות את הרגלי להתפלל כמונה מעות, ודווקא במובן המהיר שלו. במסלול המהיר של חלפני המט"ח.
עד שהגיע אותו 'בין הזמנים' גורלי שהיה לאבן פינה בחיי. מהפך רוחני כביר התחולל בקרבי בחסדי שמים.
בעצמי אינני יודע איך זה קרה. לא היה שום סיפור מיוחד. לא איזשהו מאורע של 'השגחה פרטית' מיוחדת. כזו שאפשר להתכבד בה ולפרסם אותה בקול. אף לא סיפור פלא שהתרחש, אות או מופת, הראוי למצוא מקום מכובד בעלוני 'באר הפרשה' ודומיהם. ממש לא.
הייתה זו הארה מן השמיים בבוקר אחד של בין הזמנים רגיל ומלבב. קרני שמש זוהרות ומחממות פיזרו את בוהקן כבר משעות הבוקר המוקדמות, משל מזהירות הן מראש את המטיילים הצפויים מפני חוסר זהירות. מניינים של שחרית רדפו זה אחר זה. השטיבלך המו בחורי ישיבות הנופשים ומפהקים במרדף מיואש אחר האתגר הבא.
ואני, מצאתי עצמי לפתע עומד מול סידור תפילה וחושב לעצמי. רגע! להיכן אני אמור היום למהר? הרי אין לי היום שום סדר יום מוגדר. אדרבה, חבל על כל רגע שאני צריך להיות בבית ולשבור את הראש למצוא רעיונות יצירתיים לתעסוקה עבור שורת הזאטוטים שיחיו.
בניצוץ של החלטה, כזו המיוחסת לבת קול היוצאת בכל יום מהר חורב, הרהרתי לרגע והחלטתי. הבה אנסה פעם להתפלל 'כמונה מעות' באמת. לא כמו משה גרשון החלפן המונה מעות של אחרים. אלא כמו רבי קלמן בערל הישיש הבא מידי כמה ימים לפרוט כמה שטרות ירוקים שקיבל בדואר ממאן דהו באמריקה.
אוי, כמה זמן לוקח לו לספור את הונו האישי. שוב ושוב הוא חוזר ומונה, וחוזר חלילה. מוודא שלא טעה ושלא נשמט ממנו דולר אחד טרם יאגור את אוצרו תחת המרצפות.
ניסיתי ונכוויתי. הצצתי ונפגעתי. באותו יום חל המהפך. טעמתי פעם אחת את הדבש העילאי. את טעמה המתוק של תפילה בכוונה, במתינות ובאיטיות, כל מילה ככתבה וכלשונה – כמונה מעות יקרות מפז ומפנינים. מאז הפכתי לאדם אחר. הפכתי למיליונר היודע טעמה של תפילה מהי.
והכל בזכות יום אחד של 'בין הזמנים'..
(המבשר)
כמונה מעות
הנני מזדהה לחלוטין עם תוכן הסיפור
רוצה להוסיף שמי שטרם זכה לטעום שידע שאםם ירצה ויבקש מהשם שיטעימנו ואופן בקשתו תהא כמי שמבקש רחמים על נפשו ולא כתובע בזכות את חלקו
אזי יתעורר השי"ת עליו ברחמים ויזכה אף הוא לכך
אך בשני תנאים האחד שיאמין בכל לב שטבע הטוב להיטיב וייטיב עימו והשני שיעשה תשובה שלימה בכל עת שלא יהיו עוונות מבדילים בינו לבין קונו.
החומר נלקח מתוך מאמרי חסידות מגוונים