"הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ" (בראשית כ"ד, נ"א)
חכמינו ז"ל מלמדים אותנו (שבת קד ע"א): "הבא לטהר – מסייעים אותו", הרוצה ללכת בדרך הטובה הקב"ה יעזור לו ביתר שאת.
בדברי חז"ל מצויות דוגמאות רבות לרעיון זה, לחיזוק הענין אספר כיצד מסייע הקב"ה לעושי רצונו.
בבחרותי למדתי בישיבת "בית יוסף – נובהרדוק", בעיר הקודש ירושלים. בישיבה זו שקדתי על תלמודי, וכמעט שלא יצאתי מגבולותיה. שאיפתי היתה לגור באזור גם לאחר שאנשא, כדי שאוכל להמשיך ללמוד אצל רבותי גדולי התורה.
החברותא שלי באותם ימים היה מרבה לדאוג לי באמרו: "איך תתחתן? מי ידאג לך? מנין תשיג כסף לקניית דירה בירושלים, כפי שהנך רוצה?"
אמרתי לו: "יקירי, אל תדאג, יש מי שדואג לי טוב מאד, כל מה שאני צריך הוא יתן לי!"
"עד כדי כך?" התפלא החברותא.
"כן, עד כדי כך! כל מה שאזדקק לו – הוא יתן לי, אני בטוח בזה בבטחון מלא!".
באפשרותם של הורי לא היה לחתן אותי כלל. בעבר, כשהתגוררנו במרוקו היה אבי ז"ל עשיר גדול. היו לו שדות גדולים ובהמות לרוב. הערבים היו עובדים עבורו ומביאים לו את הסחורה, והוא היה מוכרה. בנוסף היתה לו חנות בדים גדולה מאד, וממנה התפרנס בכבוד. הוא היה לובש בגדי מלכות ממש כדרך האנשים החשובים. אך עם כל זאת היה יהודי נאמן ואהב את התורה בכל נפשו.
יום אחד הניחו הערבים שונאי ישראל מוקש בחנותו. מההדף העז עף אבי מרחק רב, וכמה מאצבעותיו נקטעו, ורסיסים חדרו לגבו.
כעבור תקופה החליטו הורי לעזוב את עושרם הרב ולעלות לארץ ישראל. הם הגיעו לכאן חסרי כל, אבי שמח כל כך על הזכות להיות בארץ הקדושה, ושש על עבודת כפיו המפרכת בחברת "סולל בונה", וכן בקטיף בננות. כך התפרנסנו בקשי כדי מחייתנו.
אבי היה בז לכסף. הוא היה לוקח את משכורתו, ואפילו לא סופר אותה, ומיד נתנה לאמי ע"ה, ואמר לה: "קחי, זה הכסף שלך".
על אף שהיה שב מעבודתו הקשה בשעת לילה מאוחרת מאד, תמיד היה הראשון שהגיע בבוקר לבית הכנסת. הוא לא היה מוכן לוותר על סדר יומו בשום פנים ואופן, היה קם וקורא את כל התהילים והזהר הקדוש, חוק בל יעבור.
מובן, אפוא, שלא היתה להורי כל יכולת לסייע לי בנישואי, ודאי לא ברכישת דירה בירושלים. אולם זו היתה שאיפתי, ואני שמתי מבטחי בקב"ה והשקעתי את כל כוחותי בלימוד התורה הקדושה.
ובאמת, ה' יתברך לא עזבני ודאג לכל צרכי!
כאשר הגיע הזיווג המיועד לי משמים נפגשתי עם המועמדת שתיים שלוש פגישות, והחלטנו להינשא. אמרתי לכלתי: "יש לי תנאי אחד: מעכשיו עד החתונה לא נפגשים ולא מדברים. אם יהיה צורך יבוא אביך לישיבה וידבר אתי", ואכן כך היה.
יום לפני החתונה קרא לי אביה של הכלה ואמר: "תגיע לראות את הבית שלך!".
הגעתי, ואיני מגזים: הדירה היתה מרוהטת בצורה מושלמת, אפילו נעלי בית קנו לי… היה בה כל מה שרציתי והייתי צריך, באופן מדויק!
קבלתי מכך חיזוק גדול: אדם שבוטח בקב"ה בכל הכח, ואינו זז ימינה ושמאלה – הקב"ה אינו משיבו ריקם ומסייע לו בכל מה שהוא צריך לכל אורך הדרך, אבל בתנאי שיהיה איתן בדרכו ולא יסור ממנה.
השגחה מיוחדת ליוותה אותי כדי להעניק לי את השפע שנגזר עלי: ב'שטר התנאים' של החתן והכלה נכתב, שהעומד מצד החתן מתחייב "להלביש את החתן מלבושי כבוד, בגדי חול, שבת ויום טוב", משום מה, חמי הבין, שעליו מוטל החיוב לקנות לחתן שלש חליפות – לחול, לשבת וליום טוב…
כדי לקיים את חלקו ברר אבי הכלה ומצא בתל אביב חנות המוכרת חליפות באיכות גבוהה ובמחיר זול. הוא קרא לי ואמר: "ברצוני לקחתך לחנות בגדים, שתבחר לך שלש חליפות"…
אמרתי לו: "מה פתאום? כל כך הרבה נתתם"… והוא, בטוב לבו, אמר: "לא נורא, שיהיה לך"…
אז לא ידעתי עדיין, שהוא הבין באפן שגוי את הנאמר בשטר התנאים… אבל כשהקב"ה גוזר על האדם שיקבל משהו – הוא יקבלו, אף כנגד כל ההסתברויות!
אפילו את הוצאות החתונה, שלקחתי על עצמי מתוך כונה להסתייע בהלואות מגמ"חים – בסופו של דבר לא הייתי צריך לשלם, ומעשה שהיה כך היה: באותו זמן הגיע לארץ הגאון רבי רפאל ברוך טולדנו זצ"ל, רבה של מקנס, וקבע מושבו בבני ברק. שמעתי, שהוא חסידא קדישא – צדיק העומד בפרץ ודורש בחסד עליון. נסעתי לבני ברק לראות את פני המנורה הטהורה.
למחרת בדיוק היתה נסיעה מבני ברק לקבר רבי שמעון בר יוחאי שבמירון, והזמנתי לי מקום בהסעה זו.
שאל אותי הרב היכן אני לומד. אמרתי לו: "בירושלים".
הנסיעה לקבר הרשב"י
"ומתי אתה חוזר לשם?" המשיך להתענין, סיפרתי לו כי מחר עתיד אני לנסוע מבני ברק לקבר הרשב"י בהסעה מיוחדת.
"התוכל לקחת אותי עמך?" שאל הרב.
"אדבר עם מתכנן הנסיעה", אמרתי. "כמדומני, ישנם שני מושבים פנויים ברכב, אולי הרב ישב באחד מהם". כששמע המארגן על בקשת הרב, הסכים בחפץ לב, ולא עוד אלא שבקשני שאשב ליד הרב בקדמת הרכב ואשרת אותו בכל מה שיצטרך.
וכך ישבתי סמוך לרב במשך הנסיעה הארוכה. כל הדרך לקבר הרשב"י דרש הרב חידושי תורה ושר את הפיוט "בר יוחאי נמשחת אשריך" בבכי ובדמע של שמחה.
כשחזרנו, אמר לי הרב:
– "בני, אמר נא לי, במה אוכל לשלם לך על הטובה הגדולה שעשית עמדי, שלקחת אותי לקבר הרשב"י?"
– "אני מתחתן בעוד כחדש, אם אזכה שכבוד קדשו יגיע לחתונתי – תהיה שמחתי גדולה לאין ערוך".
– "בעזרת ה' ובישועתו, אבוא לחתונה".
בחתונה השתתפו רבנים רבים, ראשי ישיבות וענקי רוח, ציפיתי מאד, שגם הצדיק יבוא, אך לאכזבתי, הרב לא בא כי לא חש בטוב.
אחרי החתונה הלכתי לבקרו. אמר לי הרב: "מה יכולתי לעשות, תמחל לי. אבל תן לי לפייס אותך. תרשום לי בדיוק כמה עלתה לך כל החתונה, ואני אשלח לך צ'ק שיכסה את כל ההוצאות", ואכן כך היה.
כשיש בטחון אמתי ודבקות בה', הקב"ה דואג לכל!
(קטעים מתוך הספר 'משכני אחריך' שמות)