מספר בעל המעשה, ב' ה': לפרנסתי אני נהג של ראש ישיבה חשוב. אני מסיע אותו מעיר מגורינו לעיר אחרת שם ממוקמת הישיבה הקדושה, ובסיום יום הלימודים אני מסיעו חזרה לעיר מגורינו.
על הדרך מצאתי דרך להגדיל את ההכנסה החודשית כדי לכלכל את משפחתי המבורכת – אני אוסף חבילות מאנשים שונים בעיר, ואחרי שאני מוריד את ראש הישיבה אני מפזר את החבילות בעיר, ובחזור אני אוסף מעיר זו חבילות לעירי, אותן אני מפזר בשעות הערב, ובכך משתכר בהכנסה נוספת לה אני זקוק, כשבין לבין בזמני הפנוי אני מנצל את הזמן ללימוד תורה בישיבה.
ויהי היום, קיבלתי חבילה להעביר מלקוח אחד למשנהו. את שני הלקוחות אני מכיר היטב. אלא שכעבור יומיים קבלתי שיחה ונשאלתי מדוע בוששה החבילה מלהגיע ליעדה? השבתי כי החבילה נמסרה בו ביום… אלא שהלה מצדו טען שלא קיבל את החבילה!
החבילה בעלת ערך כספי של חמשת אלפים שקלים, ואני מואשם ברשלנות… ניסיתי את כוחי לשכנעם שהעברתי את החבילה, אך ללא הועיל. זימנו אותי לדין תורה על מנת לברר מי אשם ומי אמור לשאת בנזק.
הרגשתי גרוע, ביודעי כי מסרתי את החבילה, אך לנוכח טענותיהם בטחוני התערער קמעה והתחלתי לחשוב שמא אכן טעיתי והחבילה אבדה לי… ביקשתי מה' שיציל אותי ממידת הדין.
והנה יום לפני הדין תורה, בנוסעי עם ראש הישיבה, פנה אלי הרב ושאל: "מה עם החבילה שמונחת אצלי במשרד על השולחן [מדובר בחבילה אחרת]? אף אחד עדיין לא בא לקחתה, אולי כדאי שלפנים משורת הדין תתקשר שוב ללקוח?"
נזכרתי כי אכן מדובר בחבילה שהלקוח המקבל לא ענה לטלפון, ואף לא ענה בכתובת כמסוכם, ובמקרה כזה אני משאיר את החבילה בישיבה ועל הלקוח לבוא בעצמו לאסוף אותה. החלטתי להתקשר ללקוח שוב, והפעם הוא ענה והתנצל. רוח טובה נחה עלי, והקפצתי לו את החבילה לפנים משורת הדין.
עוד באותה שעה קבלתי שיחה מלאה בהתנצלויות מהאדם של החבילה הראשונה, כי הוא אכן מצא את החבילה והוא פשוט שם אותה בפינה ולא עלה על דעתו לחפש שם…
קיבלתי את ההתנצלות. שמחתי שהדיון בבית הדין ירד מסדר היום. והכי התרגשתי מדברי ראש הישיבה בדרך חזור, ששמע את הנעשה ואמר: "ראה, אתה עשית מעשה לפנים משורת הדין והתקשרת שוב ללקוח שלך, ולא עוד אלא שהקפצת לו את החבילה על אף שהוא אמור להגיע לקחתה בעצמו – אף ה' עשה לך מידה נגד מידה והמציא לך את החבילה האבודה תיכף ממש!!!".
('טיב הקהילה' ואתחנן תשע"ט)