"וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח" (דברים כד, ה)
סיפר הגר"י זילברשטיין שליט"א: בהיותי פעם בביתו של מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שטחתי בפניו את הבעיות החמורות המתגלעות לאחרונה בשלום-הבית גם בקרב שלומי אמוני ישראל. במהלך השיחה, פנה אליי מו"ח ואמר לי: "אתה יודע מה הסגולה הטובה לשלום בית? מה שאומר רבי חנינא סגן הכהנים!". לאחר מכן התברר לי שהדבר מובא בילקוט שמעוני (במדבר פרק ו', רמז תשי"א).
במדרש זה מובאות דעותיהם של התנאים בפירושיה של ברכת הכהנים בפרשת נשא, ולרבי חנינא סגן הכהנים, שהיה כהן גדול, יש פירוש משלו. 'וישם לך שלום – בביתך' – דהיינו, שאדם המכוון בברכת כהנים יזכה שיהיה שלום בביתו. אמרתי פעם את הסגולה הזו לאדם שביתו לא התנהל על מי-מנוחות, והלה חזר אליי לאחר כמה זמן, ואמר שהשתדל מאוד להימצא בברכת כהנים ולכוון בה כראוי אבל הסגולה לא פעלה את פעולתה, וכל הבעיות נותרו על כנן… שאלתי אותו: "מתי הנך מגיע לתפילה?" והוא השיב: "סמוך ל'ישתבח'…". "נּו", המשכתי ואמרתי לו, "במצב כזה אתה רוצה שברכת הכהנים תסייע בעדך? הרי לא יתכן שסגולתו של רבי חנינא סגן הכהנים תעזור למי שאינו מגיע בזמן לתפילה! עליך להגיע בזמן, לומר את ה'קרבנות' וכל פסוקי דזמרה, ואז, כשתכוון בברכת כהנים, יהיה לך שלום בביתך. ויכולני להעיד, שכל אלו שניסו את הסגולה הזו, ופעלו כנ"ל, דהיינו שהגיעו בזמן לתפילה, ראו ברכה רבה בביתם".
יכולני לספר עוד על הנהגתו המופלאה של מו"ח בענייני הכספים. הרבנית עצמה לא עבדה במשרה כלשהי; את משרתה היחידה ראתה בהתמסרות מוחלטת לתורתו של בעלה. מצד שני, למרן זצ"ל היתה משכורת מבית הדין הרבני, הוא היה, אפוא, ה'מפרנס' של הבית… כדי להעניק לאשתו את ההרגשה שבעצם הוא אינו אחראי כלל לענין הכספים, והיא ורק היא דואגת לפרנסת הבית, אזי כל פעם כשנכנסה המשכורת לבנק, הוציא את הכסף והביאֹו הביתה במזומן. וכל־כך למה? כדי להעבירו אחר־כך, בשלמותו, לידיה של הרבנית. אני עוד זוכר איך הוא היה נכנס אתה לחדר, מרוקֵן את כל הכסף מהכיס אל השולחן, ומכניס את היד שוב ושוב אל הכיס עד שהיה בטוח שלא נשארה שם אגורה אחת, ואומר לרבנית: 'הנה הכסף שלך, עשי בו כטוב בעינייך'… והרבנית ע"ה 'נתנה' לו אחר־כך כסף שיהיה לו לְחַלֵק לעניים, ולנסיעה באוטובוס הלוך־ושוב לבית הדין (שכן, כידוע, לא השתמש מרן זצ"ל בזכות שניתנה לו לרכב פרטי או לשכור מוניות).
זה נקרא 'מכבדה יותר מגופו'. לתת לה את ההרגשה שהיא הנותנת, היא המפרנסת. ולא שהיא תבוא אליו כל הזמן ותבקש 'תן לי, תן לי'. אם לא היה מוציא את הכסף במזומן מהבנק, אלא היה מוסר לאשתו צ'ק על־חשבון המשכורת, היא לא היתה מרגישה כאילו היא 'האחראית' על הכסף, שכן הצ'ק רשום על שמו של בעלה… אבל כשהכסף עצמו מגיע אליה, זה משהו אחר… חכמת־נפש גדולה ועצומה היתה כאן. עד כדי כך ירד מרן זצ"ל לעומק נבכי הרגש של אשתו הרבנית, והשתדל לכבדה ולהיטיב לה ככל האפשר.
(מתוך 'קול ברמה' אלול; קטעים מספר 'שמחה בבית', ספרו של הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א בעריכת הרב משה מיכאל צורן)