במהלך סעודת מצוה באחת הבריתות שערך, סיפר המוהל הרב יהודה גרינשטיין סיפור מופלא שהתרחש עמו, אותו אפשר להגדיר כמעשה מופת ממש. וכך סיפר:
לפני מספר שנים הזמינו אותי לעשות ברית מילה באחד הישובים בשבת קודש. במשך כל השנים הרבות בהן זכיתי לשמש כמוהל, לא נמנעתי מלהטריח את עצמי יחד עם בני משפחתי לכל מקום שאליו הוזמנו לערוך ברית בשבת. זה לא דבר קל ופשוט, ובדרך כלל אנחנו צריכים להתארגן עם כל האוכל. כפי שאני נוהג תמיד, גם הפעם נסעתי במיוחד ביום רביעי לאותו ישוב מרוחק, כדי לבדוק את התינוק אם הכל כשורה. בדקתי אותו והכל היה בסדר.
בערב שבת הגעתי לישוב והתחלנו להתארגן לקראת שבת. לפני הדלקת הנרות הלכתי שוב לבדוק את התינוק כדי לוודא שהכל מוכן ומזומן לעריכת הברית, שהיתה צריכה להתקיים למחרת.
לאחר התפילה כשראיתי את התינוק הבחנתי לפתע באדמומית חזקה שניבטה מהעין. שאלתי את האמא מתי זה התחיל, ואז היא סיפרה לי שהאדמומית התחילה כבר כמה שעות לפני כן. כפי שנהוג ומקובל, ניסיתי בעדינות להניח על העין שקית תה, דבר שידוע כמועיל מאוד, אבל תוך דקה התמלאה העין במוגלה דלקתית. מיד ניקיתי את המוגלה, אבל אחרי זמן קצר שוב פרצה המוגלה וכסתה את האישון.
הנחתי רטייה על העין ומיד פניתי להורים והודעתי להם כי לצערי הרב לא אוכל לערוך את הברית למחרת. זו ההלכה ואינני יכול לסטות ממנה כמלוא הנימה.
האבא שהיה המום מההודעה שלי התחיל לרטון ולכעוס. "הגיעו לכאן הרבה אורחים לכבוד השמחה, הזמנו אולם מיוחד וקייטרינג למאה אורחים, זה עלה לנו הרבה מאוד כסף, ומה נעשה עכשיו עם כל האורחים וכל האוכל?" אמרתי לו בצורה נעימה אבל גם נחרצת מאוד, שאין כל אפשרות וסיכוי לערוך את הברית. אמרתי להם שהכל בידי שמים וצריך לקבל את המצב הזה בהבנה.
כבר היו לי מקרים ומצבים כאלו, אבל הפעם מאוד הופתעתי והתפלאתי מעוצמת ההתנגדות שלהם לקבל את הדחייה. קיוויתי שבסופו של דבר הם יפנימו את הדברים והכל יעבור בשלום.
למחרת לאחר התפילה התמלא בית הכנסת באנשים רבים. הבחנתי שאחד מבני המשפחה מסביר במבוכה שאולי הברית לא תתקיים בסוף, והשמועה זו התחילה לעבור מפה לאוזן. כולם נהיו שם 'מומחים גדולים' והציעו פתרונות, כשהם מתקשים להשלים עם הידיעה שהסעודה שהם הוזמנו אליה לא תהיה סעודת ברית מילה.
עמדתי בצד והמתנתי לבאות. חשבתי שאולי יהיה צורך שאני אסביר לאנשים מדוע לא מתקיימת הברית. ואז לפתע ניגש אלי אבי התינוק ואמר לי: "כבר כמה שעות שהעין של התינוק נקייה לגמרי ואפשר כבר להתחיל בברית". לא התרגשתי מהדברים, ואמרתי לו בצורה נעימה אבל גם מאוד ברורה ונחרצת, שאם היתה אתמול בערב דלקת בעין, אסור לערוך את הברית וצריך להמתין כמה ימים.
הוא המשיך בשלו: "אין סיבה וטעם לדחות את הברית, לא בשביל זה קראנו לך שתבוא לכאן לשבת"…
לאחד מבני המשפחה הבריק פתאום רעיון בקול גדול, והוא אמר: "אם הוא לא ירצה לעשות את הברית אביא מוהל אחר מישוב סמוך. נראה לי שאני מכיר שם איזה מוהל שלא יעשה שום בעיות". עמדתי שם כשה בודד מול כולם ואמרתי שלא אוכל למנוע מהם, אבל מחובתי להודיע למוהל שיבוא על הדלקת שראיתי אתמול. הם הבינו שהרעיון האווילי הזה לא יעבוד, ולכן כנראה לא ביצעו את איומם. המשכתי לעמוד על שלי ולא הסכמתי בשום פנים ואופן לעשות את הברית.
בשלב מסוים החליטו הנוכחים שאין טעם להמשיך ולהמתין ועדיף לגשת ולאכול. הורי התינוק כבר נרגעו והתפייסו, גם אני נרגעתי שסוף סוף עזבו אותי במנוחה, אבל עמדתי שם והרהרתי על כל מה שהתרחש שם קודם, ובליבי היתה הרגשה מאוד לא טובה על כל ההתנהגות שלהם. חשבתי שכך לא מתנהגים יהודים מאמינים בני מאמינים, לא כך מגיבים כאשר הקב"ה משנה את התוכניות שלהם.
בעודי עומד וחושב החלו המוזמנים לאכול. כפי שהבטיחו לי מראש, הכל התנהל עד אותו רגע כמו שצריך בכשרות ובצניעות. פתאום נדהמתי לשמוע את אם התינוק מתחילה לשאת דברי ברכה קצרים, ומיד כאשר סיימה לדבר פצחה בשירה שסחפה את כל הנוכחים. מיד קמתי ממקומי והתחלתי לצאת מהמקום, אבל המנגינה שהשמיעה צרמה לי מאוד – את הצלילים המשוקצים האלו הכרתי בתקופת צעירותי כאשר התגוררנו בחו"ל, אותם צלילים שנשמעו מהכנסיה בסמוך לבית הורי בחו"ל… משהו כאן היה מאוד מוזר לי. מה פשר השירה הנוצרית הזו?
פתאום הבזיקה בראשי מחשבה, ופניתי לאחד המוזמנים שעמד בחוץ ושאלתי אותו: תגיד לי, אולי אתה יודע מהיכן האם של התינוק, מה מוצאה? האיש השיב לי כי היא נולדה בחו"ל, שם היא גם התחתנה עם אבי התינוק אחרי שעברה הליכי גיור. המשכתי ושאלתי: היכן היא התגיירה? מי גייר אותה? בן שיחי השיב לי: "אם אני לא טועה, היא עברה גיור רפורמי"…
המחשבה הזו, שהייתי חס וחלילה נכשל לעשות ברית בשבת לילד גוי, ממש זעזעה אותי עד עמקי נשמתי. במוצאי השבת לפני שעזבתי את הישוב נכנסתי בדברים עם האב, והוא באמת אישר לי את הדבר. הסברתי לו את חומרת הדברים, שאם האם לא עברה גיור כהלכה משמעות הדבר שהילד אינו יהודי, אבל הוא לא רצה לשמוע.
אבל אז התברר לי איך הקב"ה הציל אותי מלעבור על איסורים דאורייתא של חילול שבת, בזכות אותה דלקת פתאומית, שהיא דבר מאוד נדיר, אבל היא זו שהצילה אותי מהמכשול.
(בנימין י' רבינוביץ, מוסף שבת קודש לך לך תשס"ח)