"וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו" (בראשית כ"ה, כ"ו)
ברצוני לספר לכם סיפור שקרה איתי, והתרגשתי ממנו מאד:
באחד הימים עמדתי ברחוב רבי עקיבא, צריך הייתי לקנות משהו, אך לא היה כסף באמתחתי. בדיוק עבר ברחוב רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל ושאלתי אותו אם יש לו להלוות לי עשרים שקלים. הוא פשפש בכיסיו ולא מצא.
הוא פנה אלי ושאל: "רבי ראובן, אתה נמצא פה עוד כמה דקות? אם תוכל לעשות לי טובה גדולה, אנא המתן לי כמה דקות". הייתי בטוח שהיות וכל השבוע הוא מוסר שיעור בירושלים, בישיבת טשעבין, כנראה רוצה הוא למסור לי משהו דחוף, להעביר לבני ברק, והסכמתי בשמחה לחכות.
ראיתי אותו מתחיל לרוץ. רחוב אבטליון, רחוב ירושלים, יהודה הלוי…
רציתי לקרוא אחריו שאין צורך לרוץ ולמהר כל כך, אני אחכה בסבלנות עד שיגיע, אבל עד שהספקתי לקרוא לו, כבר התרחק מאד. כעבור כמה דקות הוא שב בחזרה, מתנשם ומתנשף, וידיו ריקות. הייתי בטוח שהוא יגיע עם חבילה ביד. במקום זאת הוציא מכיסו עשרים שקלים ונתן לי: "הא לך את ההלוואה שבקשת", אמר.
הזדעקתי ואמרתי: "רבי אברהם, מדוע הטרחת את עצמך לרוץ כברת דרך ארוכה שכזו?" והוא עונה לי בפשטות נפלאה: "רבי ראובן, זיכית אותי במצות עשה דאורייתא, של 'אם כסף תלוה את עמי'! דאס איז א גרויסע מצוה! יישר כוח שזיכית אותי!"
עיקר תולדותיהם של צדיקים – מצוות ומעשים טובים
ווארט נפלא שמעתי מהרבי מלעלוב זצ"ל:
יעקב ועשיו – כל אחד מהם רצה לצאת ראשון, כדי להיות הבכור. לבסוף, יצא עשיו הראשון וזכה בבכורה. אם כן, לשם מה אוחז עדיין יעקב בעקבו של עשו, מה זה מועיל לו? אלא, זו דרכם של צדיקים, גם לאחר שהצדיק נוכח לדעת שלא עלה בידו להשיג את מבוקשו, הוא לא אומר לעצמו: 'טוב, אני את שלי עשיתי, ניסיתי, לא הצלחתי', והולך לדרכו.
לא! לא כך נוהג הצדיק. גם לאחר שלא עלתה בידו, הוא לא מסוגל להשלים עם הכישלון. הדבר ממשיך להסעיר את רוחו והוא אינו נותן מנוח לנפשו.
יעקב רואה את עשיו יוצא ראשון, ובכך הוא זוכה לבכורה, עם כל המעלות הרוחניות הגדולות הנלוות לה. יעקב אינו משלים עם הדבר. הוא כל כך משתוקק לבכורה, נפשו יוצאת להשיגה, וכשלא עלה בידו – הוא ממשיך לסעור בקרבו. אחיזתו בעקב עשו היא פעולה טבעית של מי שאינו מסגל להשלים עם הדבר.
ידו מושטת באופן אינסטנקטיבי אל עקבו של עשיו לעצור אותו, למרות שהוא יודע היטב שאינו יכול לשנות את המציאות ולמנוע מעשיו לצאת ראשון.
(יחי ראובן – פרשת לך לך ופרשת תולדות)