מאת: דוד דמן
שהבטתי עליו מקרוב, ממרחק אפס, הבנתי שהוא נראה בדיוק כמו בתמונות: גדול, בעל נוכחות פיזית מרשימה והקול שלו דומה להפליא לזה שבוקע מתוך אלפי ההקלטות שלו שמסובבות ברחבי העולם – חזק, נחוש, בהיר וצלול.
השבוע, לאחר שנים ארוכות, זכיתי סוף-סוף להביט מקרוב באיש ובאגדה, הרב יוסף יצחק יעקבסון מניו יורק, הנואם החב"די שכבר הספיק לנאום בכל פינה יהודית בעולם, והפעם הגיע אלינו, כנואם הכבוד בדינר היוקרתי השנתי של ארגון 'תומכי שבת'.
במשך שעה שלמה הוא ריתק את הקהל, הצחיק והרטיט, וטווה באמנות את המארג הרטורי המושלם. למרות שהקהל היה מורכב מגוונים ציבוריים שונים, הוא הצליח למצוא את נקודת החיבור המשותפת שלהם. וגם אם חלק מהרעיונות שהציג היו מוכרים וכבר שמענו אותם בהרצאות קודמות – עדיין הסגנון המיוחד שלו הצליח לצקת בהם חיים מחודשים.
כמו מה, למשל? כמו הווארט הוותיק הבא שלו, שאין כמו לשמוע את זה שוב ממנו, באריכות נעימה ובפירוט מתוק שאין כמוהו:
"מה ההבדל בין יהודי לבין גוי אנטישמי, להבדיל?
"האנטישמי שונא את עם ישראל בכללותו, מדביק לו כל כינוי של גנאי ותולה בו את כל חולאי העולם. אבל כשאתה לוקח אותו לשיחה פינתית ושואל אותו בשקט: 'אם כן, למה עורך הדין שלך הוא יהודי, והקרדיולוג שלך, והיועץ הפוליטי שלך?' הוא עונה בפשטות: 'נו טוב, אלו הם אנשים נדירים, הם באמת לא כמו כולם".
"מנגד, כשאתה שואל יהודי מה דעתו על 'כלל ישראל', הוא עוצם את עיניו באקט של צדקנות, מרים את שתי ידיו השמימה ועונה בדחילו ורחימו: 'אוח, אין כמו עם ישראל, מי כעמך ישראל, עם קדוש וטהור'. אבל ברגע שאתה מברר אצלו על אודות הגיס שלו, הוא מסנן מבין שיניו בארסיות: הוא? נוכל שאין כמותו'. וכשאתה שואל אותו על ההוא בבית הכנסת שלו, הוא מנמיך את טון דיבורו ופולט בנימה מסתורית: 'טוב, אתה באמת רוצה לשמוע כמה רע האיש הזה?"
הווארט המדויק, והעצוב, הזה, נאמר על רקע שיחה מרתקת שנשא על אחדות חרדית, ערבות יהודית ואהבת הזולת. בקשר לכך הוא חלק איתנו סיפור מטלטל ומרגש, ששמע מבעל הסיפור עצמו, אדם חרדי בשם גארי, משיקגו.
גארי הזה, שאני לא זוכר כעת את שם משפחתו, הוא מנהל של אחד מהבנקים הגדולים בארצות הברית. הוא יהודי עשיר ומכובד, כפי שאתם מבינים לבד. פעם, לפני עשרות שנים, כך סיפר גארי לרב יעקבסון, התקשר אליו יהודי שלא הכיר, מקרוליינה הרחוקה, וביקש לדבר איתו. הוא הצמיד את השפופרת לאוזנו וכל מה שהוא שמע היה את הדובר מהצד השני שואל אותו: "האם אתה יהודי?! איך אתה לא מתבייש!"
לאחר כמה דקות של שיחה קשה התברר, שהיהודי הזה – נפטרה עליו זוגתו, ובעקבות האבדן, נחה עליו רוח של דיכאון. כתוצאה מכך הוא לא פתח מכתבים במשך תקופה ארוכה. כשהתאושש והתחיל לפתוח אותם אחד אחד, התברר לו מתוך אחד המכתבים שהבנק המלווה, משלא קיבל תשובה לפניותיו הקודמות, החליט למכור את הבית ולחסל את יתרת המשכנתא שלא נפרעה על ידו במועד.
השיחה הזאת הסעירה את גארי. היא טלטלה את הלב היהודי שלו. הוא פנה אפוא אל הפקידים שלו וביקש מהם מידע על התיק של היהודי מקרוליינה. כשהתברר לו מה שהתברר, הוא הבין שאיחר את המועד: הבית כבר הועמד למכירה ואפילו כבר היה מי שרצה לרכוש אותו.
גארי לא חשב פעמיים. הוא בירר בכמה מסתכמת יתרת ההלוואה, ומשנענה: 'חמשת אלפים דולר', הוא רשם לאלתר המחאה אישית על הסכום הזה, מחק את יתרת ההלוואה של החייב, והודיע לאותו יהודי שהכל סודר והוא יכול להישאר לגור בבית שלו ככל שירצה.
גארי המשיך לספר:
"שנים רבות לאחר מכן, לאחר שכבר מזמן שכחתי מהסיפור הזה, אני יושב במשרדי והנה אני מקבל שיחת טלפון מקרוליינה הרחוקה. על הקו היה עורך דין מקומי. הוא הודיע לי שהיהודי הזה נפטר, ובצוואתו הוא הוריש לי את הסכום כולו שנכנס כתוצאה ממכירת הבית: שמונה מאות וחמישים אלף דולרים! 'הוא הורה להעניק לך את הסכום, ובידך להחליט מה לעשות איתו', ציין עורך הדין". גארי חשף באותה שיחה עם הרב יעקבסון, שאת כל הכסף שלח לישיבות וכוללים בארץ, אבל את העיקר לא שכח לספר לו: "לאחר שעורך הדין הבין את הרקע להחלטה של המנוח, הוא אמר לי את המילים הבאות: 'אני אדם דתי. אני לומד מדי יום את ה'בייבל', ותמיד תמהתי: מפני מה בחר הבורא דווקא בעם היהודי לעמו הנבחר? היום, לאחר השיחה שלי איתך, הבנתי את התשובה! הבנתי שהתכונה הזאת, לדאוג אחד לשני, גם אם האחד מתגורר בשיקגו והשני בקרוליינה – זה מה שהופך את העם המיוחד הזה לעם באמת נבחר'"
מתוך עתון משפחה / יב בניסן תשע"ט