ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד (שמות כז כ)
המעלה שיש בנר ואור, כותב המדרש שנר שדולק, אפילו אלף נרות שידליקו ממנו, לא נחסר ממנו כלום! וכן האור הוא מציאות שאף אם יקחו ממנו להאיר מקומות אחרים, תמיד ישאר באורו!
וממשיך המדרש שלכך דימו את הנר והאור לתורה ומצוות – "כי נר מצוה ותורה אור" לומר: שהרבה פעמים שאדם חפץ בלבו לעשות מצוה….. ויצר הרע שבתוכו אומר מה לך לעשות המצוה ולחסר את נכסיך? עד שאתה נותן לאחרים תן לבניך!…… ויצר הטוב אומר תן למצוה ראה מה כתוב בה "כי נר מצוה" מה הנר הזה כשהוא דולק אפילו אלף אלפים קרוינין נרות שעוה וסבקין נרות חלב מדליקין ממנו אורו במקומו…..
כך כל מי שיתן לתורה ולמצוה אינו מחסר את נכסיו!!!!
סיפורים רבים רבים שזורים בדברי ימי האומה הישראלית על יסוד מוסד זה, שממסירות לקיום התורה והמצוות, לא מפסידים כלום!!! אבל נביא סיפור מופלא שהתרחש עם מרן הרב מפוניבז' זצ"ל.
מנהגו של הרב מפוניבז היה לנסוע ברחבי העולם לאסוף כסף להחזקת מוסדותיו הגדולים בארץ ישראל. פעם אחת הוא קבע פגישה עם אחד הגבירים של העיר פרנקפורט, ואותו גביר עמד לנסוע לתקופה קצרה אל מחוץ לעיר, וכיון שרב חפצו לתת מממונו להרב מפוניבז', קבע איתו שמחר בבוקר בשעה שמונה בשעה שימתין לרכבת הוא ישמח לשוחח עם הרב בניחותא אם הוא יאות לבוא ולשוחח עמו, וכך אכן נקבע.
והנה שבע בבוקר פתח הרב את עיניו ומגלה שקם מאוחר מהמתוכנן! מעולם לא קרה לו כדבר הזה! כשנזכר בפגישה המתוכננת נפל לבו בקרבו, הרהור עלה במחשבתו מה אעשה האם אלך להתפלל בציבור ובכך לא אפגוש את אותו אדם ואפסיד את תרומתו? או אולי עדיף ענין זה של תלמוד תורה של רבים מתפילה בציבור? לא עברו רגעים מועטים וגמלה ההחלטה בליבו, הנני הולך להתפלל בציבור ובטוחני שממעשה מצוה לא אפסיד כלום!
פנה הרב לבית הכנסת התפלל בניחותא ולאחר התפילה הזדרז ומיהר לתחנת הרכבת כשהוא מקווה שאולי למרות הכל יצליח לפוגשו….. כשהגיע לתחנה גילה שהרכבת יצאה לדרכה בשעה היעודה, ורק מעט אנשים שהמתינו לרכבת הבאה שהו בתחנה. ישב הרב על אחד הספסלים כדי לפוש קמעה מהדרך המהירה שעשה… והנה לא עובר זמן רב ואותו גביר מגיע בריצה וכשכולו מתנשף ניגש הוא אל הרב לחץ את ידו ופתח בסדרת התנצלויות: ימחול לי רבנו… היה לי עיכוב בלתי צפוי…. אוי ואבוי לי שראש הישיבה המתין לי זמן כה רב….
מיד מיהר הרב להרגיעו ואמר: בסיעתא דשמיא גם אני התעכבתי באורח בלתי צפוי! אך הגביר סירב לדברי הרב, ואמר שכיון שקבעתי לרב שאפגשנו בשעה פלונית והרב חיכה לי, הרי שהיה כאן פגם בכבוד התורה! ומיד הוציא מכיסו מעטפה ובה סכון הגון פי כמה ממה שתכנן לתת ונתן בידיו של הרב.
לאחר מכן כשסיפר הרב מפוניבז' את הסיפור לשומעי לקחו הוסיף ואמר: כמה לקח למדים אנו ממעשה זה!! הלא אם הייתי רץ בבוקר אל הנדיב בלי להתפלל, לאחר זמן שהייתי ממתין עד בוש, הייתי מתייאש והולך.. וכמובן שהייתי מפסיד את התרומה הנכבדה שתרם הנדיב ואילו עתה אדרבה בזכות שהתעכבתי לצורך מצוה לא הפסדתי מאומה ואדרבה הרווחתי כפל כפלים!!!
ממסירות לקיום התורה והמצוות בשלמות! לא מפסידים כלום! רק מרויחים!