למסקנא, מה למדנו היום בדף היומי? | מסכת בבא קמא דף מו
עמוד א
א. שור (תם) שנגח את הפרה, ונמצא עוברה מת בצדה, ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה ולא מת מחמת הנגיחה, אם משנגחה ילדה ומחמת הנגיחה הפילתו, משלם לפרה חצי נזק. ולוולד, לסומכוס משלם רביע, כי ספק ממון חולקים. ולחכמים פטור לגמרי. ואפילו אם הניזק אומר ברי שמחמת נגיחה הפילה, והמזיק אומר שמא, כלל גדול הוא בדין ש"המוציא מחבירו עליו הראיה".
ב. דין המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן:
אם הלוקח רגיל לקנות שוורים לחרישה, המקח בטל. ואם הוא רגיל לקנות לשחיטה, המקח קיים.
ואם הוא רגיל לקנות לשניהם: אם שור העומד לחרישה שוה יותר, ונתן דמי שור העומד לחרישה, המקח בטל. ואם נתן דמי שור העומד לשחיטה, המקח קיים.
ואם דמי שניהם שוים, לרב הולכים אחר רוב אנשים שקונים לחרישה והמקח בטל, וצריך להחזיר לו את הדמים. ואינו יכול ליתן לו את השור במקום הדמים, כיון שיש לו מעות. ולשמואל המקח קיים, שאין הולכים בממון אחר רוב, ויכול לומר לשחיטה מכרתיו לך.
עמוד ב
א. "המוציא מחבירו עליו הראיה" סברא היא, שזה שיש לו כאב הולך לרופא להתרפאות.
ב. ראובן שתובע משמעון מנה שהלוהו בעדים או בשטר, ושמעון משיבו תפסת משלי, או משכון היה בידך ונפחת מדמיו שנשתמשת בו, נזקקים תחילה לטענת ראובן התובע ומוציאים את המנה משמעון, ואחר כך נזקקים לטענת שמעון לדון על דבר התפיסה והמשכון. שנאמר 'מי בעל דברים יגש אליהם', מכאן שנזקקים לתובע תחילה.
ג. ואם יש תגרים שיקנו את המשכון בדמים יקרים ומחר ילכו להם, או שקרקעותיו של נתבע זלות על ידי התביעה, שרואים אותו דחוק, ואם יוציאו לו תפיסתו או משכונו ימכרם וישלם לו מהן, נזקקים לנתבע תחילה.
ד. פרה שנגחה את השור, ונמצא ולדה בצדה, ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה, אם הפרה והולד של אחד, והפרה לפנינו, גובה חצי נזק מן הפרה, שהרי בכל אופן חייב לו חצי נזק. ואם הפרה אינה לפנינו, לדברי רבא, גובים מן הולד רביע נזק.
ה. ואם הפרה של אחד והולד של אחר, אם תבע תחילה לבעל הולד, מקבל ממנו שמינית נזק, ומבעל הפרה רביע, שגילה דעתו שיש לו שותף. ואם תבע תחילה לבעל הפרה, י"א שגובה חצי נזק מבעל הפרה, וי"א שאינו גובה ממנו אלא רביע.
סיכומי הדינים העולים ממסקנת הגמרא באדיבות מערכת ה'דף היומי למסקנא' | מאת הרב אלימלך בריזל שליט''א