- סיפר לי זקני רש"ז פינס זצ"ל, שקבלה בידו איש מפי איש על רבינו הגדול הגר"א זצ"ל, שאף שהיו רגעיו ספורים ולא ביטל מעולם רגע מת"ת – וכשבקשו ממנו להתעסק בצדקה שלח את המבקשים לגבאי צדקה, מ"מ כשהגיעה אליו כלה ענייה יתומה שאין לה כלום, לא וויתר על שכר מצוה כזאת, וסגר הגמרא ודקדק לעסוק בגופו קצת והלך לקבץ עבורה.
- שמעתי מפי מו"ר הגה"צ רבי משה שניידער זצ"ל, שבעת גזירת רוסיה – כאשר חמסו ילדים מהוריהם כבר בצעירותם כבני שביה על ידי הרשע ניקולאי, התאספו רבני רוסיה יחד לאסיפה, וכולם כאחד אמרו שעכשיו ודאי ממש קרוב לביאת המשיח – [ לקץ האחרון של "בעתה"]. וזקן אחד קדוש ומקובל נעמד ורצה לגלות את הקץ, ואמר כך: "רבינו הגר"א זצ"ל ב'ספרא דצניעותא' מביא ברמז את השנה שיבוא בה משיח צדקנו, ומוסיף וכותב שהוא משביע את מי שמבין את הסוד שלא יגלה זאת, והנה אני יודע את הסוד של זמן ביאת המשיח שגילה הגר"א, ולפי חשבון הגר"א יש עוד זמן רב, וכיון שכעת כולם מדמים מצפים לביאת משיח, וכשיראו שלא יבוא תתרפה ח"ו האמונה, על כך לדעתי גם להגר"א מצווה לגלות, והנני בא ומגלה, ובאותו רגע ממש התעלף וקיבל התקפת לב, ונפטר לפני כל הקהל, ויהי לנס!"
- שמעתי מפי מרן הגרי"ז זצ"ל בשם רבינו הגר"א שצייר מה נקרא 'בעל ביטחון' עפ"י משל לאדם שרוכב על החמור, והניח על החמור גם משא כבד, ובשעה שהרגיש שהחמור עומד ליפול מעומס המשא, לקח את המשא והניח כל כתפיו כדי להקל על החמור, והנה אדם זה לא פעל מאומה, שכן אין חילוק לחמור אם המשא נמצא עליו או על כתפי האדם הרוכב עליו, וכך גם מרגיש בעל ביטחון בשלמות, שאינו פועל מאומה ע"י השתדלות, שהלא גם לפעול השתדלות צריכים אנו סיוע מהבורא יתב"ש, וא"כ מהו החילוק אם יעשה השתדלות או לא, הרי אצל הקב"ה קל וכבד שווין, ולכן לבעל ביטחון גמור מותר להשליך הכל על הקב"ה ואינו עושה השתדלות.
- סיפר לי הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל שקיבל בשם תלמידי הגר"א בשם הגר"א, שמלחמת גוג ומגוג תארך 12 דקות בלבד, ובמלחמה זו שליש מאנשי העולם ימותו, ושליש יפצעו, ושליש ישרדו ללא פגע.
- סיפר לי הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל שבדרכו מרוסיה עצר בווילנא, וסר לראות את הפנקס חברה קדישא, וראה שהיה כתוב שם: "עפ"י ציווי הגר"א אנו מביאים כאן מעשה עם אשת הגר"א – וכדלהלן: אשת הגר"א היתה הולכת עם חברתה לאסוף כסף לצדקה עבור עניי ווילנא, וסיכמה עם חברתה שמי שתמות קודם, תתגלה בחלום לחברתה, ותספר לה מה קורה שם בעולם הבא, ואיך מתנהל הדין בעולם האמת. ולאחר זמן נפטרה חברתה, ובאה לאשת הגר"א בחלום ואמרה לה, אין לך מושג כמה קשה יום הדין בעולם האמת, האם את זוכרת שהיינו בדרך פלונית בווילנא, וראינו עני בצד השני של הרחוב, ורמזתי לו לבוא ואתן לו כסף, ונתתי לו ושמח, הלא תדעי לך שבשמים תבעו אותי שמה שלא התאמצתי ללכת לצד השני של הרחוב, כדי לזכות במצווה ללכת אל העני, וזהו זלזול בערך המצוות, וכל כך הוא עומק הדין נורא ואיום". ובבוקר סיפרה אשת הגר"א את דבר החלום להגר"א, וציווה הגר"א שיקראו לאנשי החברה קדישא, שישמעו מפיה את דבר החלום, וירשמו אותו בפנקס חברה קדישא, כדי שיראו אותו לדורות ויתבוננו בעומק הדין. [והגר"י אברמסקי זצ"ל אמר לי, שמאז בכל פעם שהוא שולח כסף לעני או למוסד דרך הדואר, אינו שולח שליח לדואר כדרכו בימי קדם, אלא הוא טורח בגופו ללכת להניח אותו בתיבת הדואר כדי שלא להפסיד הזכות לטרוח בגופו למצוות צדקה].
- סיפר לי יהודי שהיה נוכח בשעה שהעבירו את קברו של הגר"א, שראה את גופו הטהור של הגר"א שלם. והלה הוסיף וטען שהטעם שכל אלו שהתעסקו בזה נענשו ולא הוציאו את שנתם רח"ל, אין זה מחמת קפידת הגר"א, אלא מחמת קפידת שאר הנפטרים בבית הקברות שלא פינו אותם – אף שידעו שעומדים להחריב את בית הקברות.
- שמעתי מאמי ע"ה שני יסודות ששמעה מפי הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל, בעניין גורל הגר"א: האחד, שרק אם האדם שעורכים עבורו את הגורל, מסכים מראש שהוא מקבל על עצמו לעשות ככל מה שייצא מהגורל, אז הוא זוכה לקבל תשובה נכונה, אבל בלא זה אין הגורל מועיל – ולא יקבל תשובה נכונה. והיסוד השני, שאין הגורל מוכן בכל עת והזדמנות, אלא צריך לזה עת רצון, ורבי אליהו לופיאן זצ"ל בעצמו התענה קודם הגורל בשני וחמישי.
- אודות תמונת קלסתר פני הגר"א, ידוע שישנן כמה תמונות, ובחדר הלימוד של רבינו תולה התמונה שאשת בן הגר"א במינסק אישרה שזוהי התמונה, וכך מקובל אצל רבינו ומשפחתו שזוהי התמונה האמתית.
- שמעתי מהגאון רבי צבי הירש פרבר זצ"ל חידוש בשם הגר"א, שגם במקום שמותר לדבר לשון הרע ורכילות, מ"מ יש לצמצם ולקצר את דיבורו כפי יכולתו, ואם יכול לרמז בידיו ולא לומר בפיו, צריך לרמז ולא להוציא מפיו דיבורי לשון הרע. והביא ראיה לדבר מיהונתן שהותר לו להודיע לדוד ששאול אורב לו להורגו (שמואל א, כ, כ"א). ומ"מ – אף שהיה מצוה בדבר, מסר לו את הדברים על ידי סימן בחיצים ולא אמר לו בפיו.
- ידוע שרבינו הגר"א ז"ל סידר שיעשו ברכת כהנים אצלו בחוץ לארץ, ובאותה תקופה העלילו עליו עלילה ואסרו אותו בבית האסורים, ולאחר שנשתחרר לא פעל יותר הגר"א שיעשו ברכת כהנים אצלו, ושמעתי מגדול אחד זצ"ל בשם הג"ר ישראל סלנטר זצ"ל, שטעמו של הגר"א אינו משום שראה במה שאסרוהו כאות משמים להפסיק לפעול בזה, שהרי אם היה סבור שעפ"י הלכה צריך לעשות כן לא היה נמנע מחמת מעשה ניסים, אלא הגר"א חזר בו באותו זמן וסבר שעפ"י הלכה אין לעשות כן.
- מקובל שבשעה שהלך הגר צדק הקדוש מווילנא למוקד להישרף על קידוש ה', הובילו אותו אנשי המלוכה ברחובות העיר כדי לבזותו בפני כל בני העיר, ובדרכו ברחובות העיר, עבר דרך בית הגר"א, והתירו לו להיכנס לרגע להגר"א, ושאל את הגר"א באיזה אופן עליו ללכת לשריפה, אם לאט לאט כדי להספיק בדרך עוד מצוות ומעש"ט, או לרוץ כדי לקיים את מצוות קידוש ה'? והגר"א השיב לו שירוץ וילך בזריזות, וכן עשה ורץ בזריזות. ונראה בביאור דברי רבינו הגר"א, שעצם הריצה והזריזות לכבשן האש, היא גם בכלל קידוש ה', כי בזה הוא מוכיח על שמחתו הגדולה להישרף על קידוש ה', וכיון שקידוש ה' הוא התכלית כל המצוות, לכן כל הוספה בקידוש ה' קודמת לשאר מצוות.
(מתוך העלון 'מאמר שבועי' הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א חג הסוכות – תשע"ז)