באתי בקיצור בכתב טעם ונימוק להקל בשאלה שהיה לך, בעניין אחד שהיה חולה אנוש לפני כ"ז שנה ושכב בלי הכרה זמן זמנים טובא, וכבר נתייאשו מחייו וכנראה בני משפחתו באו אז לפניו להתפלל על החולה, וכ"ת הבטיח להם בברכה שבעזה"י עוד יבריא ועוד יזכה לבנות בית בישראל ומעלתו יהי' המסדר קידושין, והקב"ה עזר וזה הבריא, ולאחר כמה שנים עשה שידוך ועומד להתחתן באמריקה, והם מבקשים שכבודו יקיים הבטחתו ויבא לשם לסדר קידושין.
הנה היות לא ידוע לי באיזה לשון הבטיח להם, כדי לדון עליו, אם היה זה כמבטיח לחבירו בעלמא בלי לשון נדר, או היה זה רק כמשקיט לחברו בעת צרתו, וגם מסופק אני אם המבטיח לחברו להיות לו מסדר קידושין בלי לשון נדר, אם זה נופל עליו כמקבל עליו דבר מצווה שגם בלא לשון נדר צריך התרה כמבואר בש"ס, נדרים ח', דלפי הרגילות כהיום סידור קידושין אצל רבנים אינו כ"כ הבטחת מצווה רק הבטחת כיבוד או טירחא, ובלי עיון בהלכות אלו, דעתי עני' שגם אם אמר בלשון ודאי הבטחה אינו רק כמבטיח לעשות טובה לחברו שיש צדדים שאפשר לחזור לפעמים.
וכאן יש כמה צדדים, חדא, סכנת דרכים, ועוד, עצם היציאה מא"י לחו"ל לצורך זה שהוא ג"כ צ"ע.
ועוד הלא כ"ת שאול לרבים להורות להם ואותו יום יום ידרושון, וגם היותו בחטיבת בי"ד צדק בירושלים עיה"ק, והוא גורם בטול מצוות של רבים לכמה וכמה ימים זמן הנסיעה, ועייפות הנסיעה ומצב בריאותו, ואינו דומה לסידור קידושין בעירו שהולך ובא בעלמא. לכן דעתי העני' שאין כאן למעשה שום התחייבות, ואם בכל זאת חושש מעלתו כאלו להבטחת נדר יכול להתיר זה בפני ג', ושערי הפתחים לנדר והחרטה פתוחים להרווחה, אעפ"י שלענ"ד גם זה לא צריך.
כתבתי בלי מו"מ בעיון הלכה לקוצר הזמן, ופשיטות הנידון, מצפה לרחמי ה', כו"ח בברכת שמחת יו"ט הבעל"ט
(שו"ת שבט הלוי חלק א סימן רי"ח)