"כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'" (דברים י"ב, כ"ח)
הרה"ג רבי מתתיהו גודלבסקי זכה להסתופף כמה שנים בצלו של הגאון רבי אריה לייב פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר ברכפלד, ואף זכה להתקרבות מיוחדת ממנו, ולמד אתו חברותא יום יום במשך כ-3 שנים רצופות ● הרב גודלבסקי משתף את הציבור ב-3 סיפורים מופלאים:
האות שלא נכתבה
לפני שנתיים התחלנו לכתוב ספר תורה שיוכנס בעז"ה לפנימיית "קרן הילד", כנהוג, וכדי לדרבן תורמים פוטנציאליים להיות שותפים בכתיבת הספר, ביקשנו מגדולי ישראל לכתוב אות בספר התורה. כשהגעתי למו"ר הגרא"ל פינקל זצ"ל, ובקשתי ממנו לכתוב, אמר לי בצער שכיון שיש לו קשיים בראיה, ובעצם הוא רואה רק בקושי רב, אין לו אפשרות לכתוב. ברם, תוך כדי דיבורו החליף מורי ורבי זצ"ל את נימת דיבורו, ואמר לי בשמחה: "איי ר' מט'ס איך דארפט דאך דעם בילד", אתה הרי צריך את התמונה… תן לי קולמוס 'יבש' ואני 'אכתוב' ואתה תצלם…
ואכן לקח ראש הישיבה המפורסם את כל 90 שנות חייו, התיישב על כסאו, לקח את הקולמוס היבש ורצה להתחיל 'לכתוב'. אבל… לפתע הוא נזכר שה'פראק' והכובע אינם עליו… ואז אמר במתק לשונו: "כך אי אפשר להצטלם. צריך להתלבש כראוי"… ושוב בזבז כמה דקות יקרות מזמנו, התלבש, לקח שוב את הקולמוס היבש, וכפי שאפשר לראות עשה עצמו כותב בכל הרצינות, את האות (שלא נכתבה!).
מסיפור כזה אפשר ללמוד עד כמה צריך הרב לרדת אל העם ובכלל זה אל התלמידים הצעירים, ולדעת מה הם צריכים ולמה הם שואפים, למרות שגבהו מחשבותיו של ראש הישיבה ממחשבותיהם של תלמידיו, הוא ידע אל נכון מה רוצים…
שעתיים לפני התקדש השבת נוטל ראש הישיבה את מטלטליו ונוסע ל… עין גדי!
בשובי מההלוויה של מו"ר, הצטרף אלי אחד מתלמידיו המובהקים של ראש הישיבה, שלאחר שאני עזבתי את הישיבה למד בחברותא עם הגרא"ל. הוא סיפר לי מעשה נורא שהיה לו עם ראש הישיבה זצ"ל:
ביום שישי אחד עשיתי מעשה נערות, והחלטתי לצאת ולטייל לבד במדבר יהודה. כצפוי, איבדתי את דרכי, והסתבכתי במשעולי המדבר, עד שהתביישתי והתעלפתי. כשעתיים לפני שבת התעוררתי, כשמסביבי אנשי הצלה מ"עין גדי". לשאלתם מי אני ומה שמי, לא זכרתי כלום (מרוב חולשה), ולא יכולתי להשיב כראוי. הדבר היחיד שהיה בזכרוני הוא מספר הטלפון של ראש הישיבה… (בימים ההם עדיין לא היו הרבה טלפונים, והקשר ביני לבין הורי התקיים דרך הטלפון של מורי ורבי זצ"ל, כשלמדתי אתו בביתו בערב).
החובשים התקשרו אל ראש הישיבה, וסיפרו שהם עומדים על יד בחור שהתעלף. מה שקרה עכשיו, הוא בבחינת הבלתי ייאמן: מו"ר לקח יין וחלות ושאר צרכי סעודה, ונסע במונית לעין גדי על מנת להיות איתי במשך כל יום השבת! לבסוף החליטו החובשים להעביר אותי באמבולנס לביה"ח הדסה הר הצופים, וראש הישיבה הצטרף לנסיעה. דקות ספורות לפני השקיעה הגענו לבית החולים, ורק כעבור מספר שעות, כשהעבירו אותי למחלקה, הסכים מו"ר זצ"ל לעזוב אותי בבית החולים, וצעד רגלית בליל שבת, באמצע הלילה, מהר הצופים לביתו ברחוב מלאכי…
המופת של רבי לייזר-יודל, ואמונת-החכמים של רבי אריה
את הסיפור הבא שמעתי מידידי, הגה"צ רבי שבתאי בנימין פינקל שליט"א, בנו וממלא מקומו של מו"ר זצ"ל, המעיד ששמע את אביו מספר את הסיפור לאמו:
לסבא של רבי אריה, מרן ראש הישיבה הגאון רבי אליעזר-יהודה פינקל זצ"ל , היתה קרובת משפחה. אישה גלמודה ושבורה, שהעבירה את חייה לבדה. מדי פעם היתה מגיעה לבקר את רבי אליעזר יהודה, אבל לא רצתה לגלות היכן היא מתגוררת…
ויהי היום, ובביתו של רבי לייזר-יודל התקיימה שמחה, וראש הישיבה ביקש להזמין את קרובתו. רבי לייזר יודל קורא לנכדו חביבו, רבי אריה, ומבקש ממנו להזמין את האישה הגלמודה! "אבל סבא", שואל הנכד, "היכן היא גרה?", "תחפש", עונה לו ראש הישיבה. "איפה?", שואל הנכד. במקום להשיב, אומר לו הסבא: "קח לך 5 לירות, תזמין מונית ותיסע להביא אותה".
רבי אריה, שהיה אז כבן 35 והיתה בו אמונת חכמים מוחלטת, וגם היה מסור בלב ונפש לסבא, ירד לרחוב, עצר מונית, ולשאלת הנהג להיכן לנסוע, השיב: "תיסע עד שהמונה יגיע ל-5 לירות"…
המונית עצרה בשכונה ירושלמית מרוחקת. רבי אריה ירד, והתחיל לחפש בין הבניינים והדירות, עולה ויורד מבנין לבנין, ואינו מתייאש. עד שכאשר הוא מתדפק בדלת אחת, והנה האישה המבוקשת! זו השתוממה, איך הצליח לגלות את מקום 'מחבואה', אבל קיבלה את ההזמנה בשמחה…
בשולי הסיפור רציתי להאיר: מרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל היה חוזר כמה פעמים על הסיפור עם רבי פרידא (עירובין, נ"ד ב') שלימד תלמיד אחד 800 פעמים! הגר"ח היה מתרגש, ופורץ בבכי, והיה מדגיש בפני השומעים שבעוד הם מתפעלים מגדלותו של רבי פרידא, שלימד 800 פעמים את אותו תלמיד, הוא דווקא מתרגש מאהבת התורה שהיתה בתלמיד ההוא, שהיה מסוגל להקשיב 800 פעמים לאותה סוגיה!
גם כאן, בסיפור האחרון על 5 הלירות והמונית, יתכן שהיה זה מופת של רבי לייזר יודל זצ"ל; אבל יותר נכון להתפעל מהאמונת החכמים של רבי אריה, והמסירות המופתית שלו לסבא, שהביאו אותו להתנהג כפי שהתנהג!
(מתוך 'קול ברמה' אלול תשע"ו)