"יש אנשים שנכשלים באיזה עוון, מפני שחוששים שילעגו עליהם חבריהם שנעשה להם עוון זה כהיתר. וכמה פתיות יש באדם הזה שמתפתה לעבור על לאוין שבתורה בכל עת מפני דבר נקלה כזה. והגע עצמך, אילו היה רואה אש שאחזה בלילה בבית אחד ממיודעיו, וידפוק על פתחו: "מהר קומה וצא החוצה, כי אחזה האש בקירות הבית, ועוד מעט ותהיה לשריפת אש, אם יראהו כי מתעצל הוא ומשהה עצמו לתקן מלבושיו ולרחוץ ראשו כדרכו, באומרו כי לא יוכל לצאת ככה לשוק, שלא ילעגו עליו שאינו הולך מתוקן כדרכו – כמה תגדל בעיניו סכלות האיש! הלא יקרא לו: "הוי סכל! האם בשביל לעג איזה כסילים כמותך תמסור עצמך לשריפת אש?
וכאשר יתבונן היטב יראה כי עושה בעצמו כמעשה הסכל ההוא, כי יודע האדם שכשעובר על מצוות ה' במזיד, בודאי תאכלהו אש הגיהנום עבור העוון פלילי הזה, ולמה הוא עובר על זה, הלא רק בשביל אנשים הסכלים שלא ילעגו עליו?!
וכבר אמרו חכמינו ז"ל, מוטב לאדם להקרא שוטה כל ימיו ואל יהא רשע שעה אחת לפני המקום. ולאו דוקא בעבירות, כי גם בכל המצוות שהן ב'קום ועשה', צריך האדם להיות זהיר שלא להתרשל מהן מפני המלעיגים והמתלוצצים.
ועלינו ליקח דמיון ממבקשי הכסף, והוא, כשאחד נעשה סוחר חדש, בתחילה, כשבא לשוק בין הסוחרים הישנים, הם מלעיגים ומתלוצצים עליו, ואף על פי כן אינו פונה אל דבריהם ואל ליצנותם, ומתבונן איזה עסק טוב לפניו להתעסק בו, ולוקחו ומרויח בו, ואחר כך הוא שוחק עליהם, ואומר כי לוּ שמעתי ללעג שלכם וחדלתי מעסקי, הלא הייתי מפסיד כל הרווח הגדול שהרווחתי כעת.
ואם בחיי שעה כך, על אחת כמה וכמה בחיי הנצח, כי אף שמתחילה ילעיגו עליו מה זה ועל מה זה נעשה האיש הזה ירא שמים, אבל אחר כך, כשיגיע הזמן לקבל שכר המצוות, מה יענו אז השוחקים עליו? הלא בושה וכלימה תכסה אז פניהם".
[תפארת אדם פרק ז]