הגאון רבי אברהם גורביץ ראש ישיבת גייטסהד, הוצרך ליכנס אל אוצר הספרים בישיבתו, בשעה בה היה נעול ה'אוצר' ל'סתם מבקרים', אולם לעתים היו מצויים שם מבני הישיבה באותן שעות.
ראש הישיבה ניסה בידו לפתוח הדלת, אולם כאמור היא היתה נעולה. נקש אפוא על הדלת אחת ושתיים, ואז שמע מבפנים קול נער שואל: "מי זה?".
"אברהם גורביץ", השיבו.
הבחור געה בצחוק: "כל הכבוד, אתה מחקה את 'הראש ישיבה' ממש מצויין… נו", המשיך ודרש הקול מבפנים – "מי זה?". ושוב עונה ראש הישיבה בקולו: "אברהם גורביץ".
עתה נשמע הקול מן ה'אוצר' ספקן משהו. שוב שאל מי הדובר, והרב ענה כמקודם.
לכשפתח הבחור, מבוייש וסמוק כל כולו, את הדלת, נראה מחזה מפעים: הרב גורביץ 'פרץ' פנימה כשהוא מאהיל בשתי ידיו על שתי עיניו, ניגש למדף המבוקש ויצא כפי שנכנס, בלא לראות ולו משהו מהעושה והנעשה בפנים…
(הגר"מ וינגרטן שליט"א ר"י משנת שלמה – ממקור ראשון)