יעקב א. לוסטיגמן
האולם הגדול היה ריק מאדם. אלפי כיסאות עמדו סדורים בסדר מופתי, כשעל כל אחד מהם ערכה עם שתיה קלה, מעט כיבוד, צרור דפים ועט. מסכים להעברת שידור חי במעגל סגור פוזרו בכ-15 מוקדים ברחבי האולם, כדי שאף אחד לא יחמיץ אפילו מילה אחת, בגלל שלא הצליח לראות ולשמוע את דברי הנואמים שיעלו בהמשך על בית הכבוד.
על הדלתות צבאו באותה שעה למעלה מ-2,000 בחורי חמד, כולם בני אותו הגיל פחות או יותר. כולם מסיימים בימים אלו את הלימוד בישיבה הקטנה, וצפויים לפתוח בראש חודש אלול הקרוב פרק חדש ומשמעותי בחייהם: הלימודים בישיבה הגדולה.
מפיק האירוע, הרב שמעון דייטש, מעיף מבט בשעונו: "בעוד שתי דקות פותחים את הדלתות", הוא מנחה את צוות העוזרים והמסייעים. "בואו נוודא בפעם האחרונה שכל דבר עומד במקומו". בדיקה אחרונה, קצת מסדרים את המיקרופון, מכוונים מעט טוב יותר את הפיזור של הרמקולים ברחבי האולם, והדלתות נפתחות.
זרם אדיר של בחורים פורץ פנימה אל האולם. הזריזים שבהם ממהרים לתפוס את המקומות בשורות הראשונות. הם מעדיפים לחזות בפני גדולי הדור באופן בלתי אמצעי, לראות מקרוב ולשמוע היטב כל הגה היוצא מפיהם.
בתוך חמש דקות האולם כבר מלא, ולא נשאר כסא אחד מיותם. חמש דקות נוספות עוברות, וגם מקומות העמידה הולכים ואוזלים. מכל עבר עומדים בחורים המטים אוזנם כאפרכסת כדי לשמוע ולקלוט כל מילה שתיאמר כאן הערב.
האווירה רצינית מאוד. הימים ימי בין המצרים. המעמד מעמד גדול וחשוב, אין מקום לאווירה של קלות ראש. אפשר בקלות להשוות בין האווירה השוררת כאן באולם, לבין האווירה השוררת בהיכלי הישיבות עם תחילתו של זמן 'אלול', כאשר המשגיח או ראש הישיבה עולה לשאת דברי פתיחה לקראת הזמן החדש.
הבחורים נרגשים. הכינוס הזה מעניק להם את התואר הרשמי 'תלמיד ישיבה גדולה', רגע אחרי שסיימו את חוק לימודיהם בישיבה הקטנה. הנה, הם כאן, שומעים דברי הדרכה מפי רבותינו ראשי הישיבות הגדולות.
"השנה הגיעה לכאן נציגות נכבדה של ראשי ישיבות ומשגיחים מהישיבות לצעירים", אומר הרה"ג ר' נתן וינגרטן, ר"מ בישיבת 'עמל התורה הקדושה' ומי שמנצח על המלאכה בניהול 'סדרי ההכנה' לאורך השנים. "זה מהלך חדש שנועד להראות לבחורים דוגמה אישית, כשהמחנכים שהובילו אותם עד כה, באים ובעצם מראים להם שכדי להצליח בישיבה הגדולה הם חייבים הכנה נוספת, הם צריכים להיכנס לאווירה בוגרת ואחראית יותר, על מנת שיוכלו להתמודד בצורה נכונה עם האתגרים הניצבים בפניהם".
מעבר לדרישות
"למעשה מדובר בכינוס מסורתי שנערך זו השנה העשירית ברציפות", אומר הרה"ג רבי בנימין בירנצוויג, ר"מ בישיבת 'אמרי משה', ומי שעמל רבות על הכנת הקונטרס שיחולק בסוף המעמד לכל אחד מהמשתתפים.
"הרעיון הוא להכין את הבחורים למעבר הדרסטי שהם צפויים לחוות. מהחיים בחממה של הישיבה הקטנה, שבה בדרך כלל לומדים פחות בחורים, יש יחס אישי לכל בחור ויש גם משטר ומסגרת שמחייבים את הבחור לעמוד בקצב ולהישמע להוראות ולסדרי הישיבה".
הרה"ג ר' ישראל ליוש, ר"מ בישיבת 'אהבת אהרן', מוסיף על דבריו: "המעבר הזה הוא הזדמנות גדולה, בחור ששואף לגדולות יכול לפעמים לפרוח ולהצליח הרבה דווקא כשסומכים עליו ונותנים לו חופש פעולה. הוא לא רק חייב 'למלא סדרים' ולעמוד בזמני הישיבה. כאן כבר מצפים ממנו למשהו אחר לגמרי, מצפים ממנו שיתמיד ויתעלה בלימוד התורה. לזה אין סוף, לזה אין גבול ומידה, הוא לא ייחשב לבחור מצוין גם אם הוא יעשה כל מה שנדרש ממנו. הוא ייחשב לבחור מצויין רק אם הוא יעשה מעל ומעבר, ישקיע את כל כולו.
"מצד שני, זה יכול להיות גם פתח לירידה גדולה חלילה וחס. בחור שהתרגל שכל היום יש עליו קצין ומושל שאומר לו מה לעשות ולפתע מקבל חופש פעולה במידה גבוהה יחסית, עלול להתפתות לחיים הקלים והרגעיים. המטרה של 'סדר הכנה' היא להכין אותו לקראת המעבר הזה. לגרום לו שיבין את האחריות המוטלת על כתפיו, ולרומם את רוחו, שיוכל לעלות ולהתעלות למרות הפיתוי לנצל את החופש והחירות לכיוון ההפוך חלילה".
האולם כבר מלא עד אפס מקום, והרב שמעון דייטש כבר מתחיל לדאוג מה ייעשה עם הבחורים שלא תישאר להם 'חבילת שי': "התכוננו לכ-2,000 משתתפים", הוא מספר, "הבאנו 2,300 חבילות שי כדי שיהיה לנו עודף וכדי שלא יקרה מצב חלילה שמישהו יישאר בלי חבילת שי. בפועל אני רואה שמספר המשתתפים גבוהה כנראה הרבה יותר… אנחנו צריכים לאלתר ולמצוא פיתרון מיידי…".
בסופו של דבר, נגלה לכם, חלק מהמשתתפים אכן לא קיבלו במקום 'חבילת שי', ובמקום זאת הוצע להם ליצור קשר מאוחר יותר עם משרדי 'דרשו', ולקבל 'חבילת שי' במועד מאוחר יותר.
אווירה של התחדשות
ישבתי שם, בפאתי האולם, וצפיתי במתחולל. אודה ולא אבוש. התרגשתי. זו לי הפעם השישית או השביעית שאני משתתף ב'סדר הכנה' וכותב אודותיו, ובכל פעם אני מתרגש מחדש. מה שהכי מדהים אותי בכל פעם מחדש, זאת אווירת ההתחדשות.
מדובר ביום האחרון של זמן הקיץ. הבחורים מגיעים לכאן כשהם כבר 'על הקצה', אחרי סוף הזמן שהוא כידוע הזמן הקשה ביותר בעולם הישיבות. העצבים כבר רופפים, ובישיבות הקדושות צריכים חשוב על מבצעים מיוחדים כדי לשמר את הרצינות ואווירת הלימוד בישיבה רגע לפני 'בין הזמנים'.
הנה הם כאן, בין הזמנים לא בפתח, הוא כבר התחיל בפועל. הם כבר לקחו את הגמרות הביתה, נפרדו לשלום מהישיבות. זה היה אמור להיות זמן של התפרקות, זמן של שחרור.
אבל לא. הבחורים האלו יושבים כאן עם עיניים בורקות, עם אווירה של התחדשות, מתחילים מחדש. הם בקושי הספיקו לצאת מהישיבה הקטנה, אבל לבם כבר נתון בישיבה הגדולה. אחרי הדרשות, הנאומים והדיונים שנערכו בהשתתפות גדולי ראשי הישיבות, הם כבר באווירה אחרת לגמרי, הם כבר בחורים של ישיבה גדולה, מבחינתם זמן אלול כבר התחיל, עוד לפני שהספיקו לצאת לחופש.
התרגשתי בראותי את גדולי הדור, ממרום גילם המתקדם, כשהם מטריחים את עצמם שנה אחר שנה להגיע לכאן. לראות את מרן רבינו ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין מטפס לאיטו על המדרגות וניגש אל מקומו כדי לשאת מדברותיו בפני קהל המשתתפים. לחזות בזיו פניו כשהוא מדבר אליהם כדבר אב אל בנו, "דברים פשוטים" הוא קורא לדברי החיזוק שלו, והפשטות שלהם, אוי הפשטות, היא חודרת את לשד העצם, מפרקת את שאריות הגאווה והעצלות. הדברים כל כך 'פשוטים', עד שהם לא משאירים לך מקום לחשוב על משהו אחר לאחר שהם נאמרו.
והנה מופיע בהדר גאונו ראש ישיבת סלבודקא, מרן הגאון רבי משה הלל הירש שליט"א. מדי שנה הוא חוזר על אותה הדרשה. בכל שנה הוא אומר את אותם הדברים. הוא לא מחפש לחדש משהו שלא אמר בשנה שעברה. הבחורים הם לא אותם בחורים, אבל האתגר הניצב בפניהם הוא אותו אתגר שעמו התמודדו חבריהם בשנה שעברה. והוא בפשטות ובדברים היוצאים מן הלב מדריך אותם, מעורר אותם שלא לנוח על זרי הדפנה גם אם היו המוצלחים ביותר עד כה, ומעודד אותם שלא להיבהל מהנפילות והקשיים שחוו עד כה. "לכל אחד יש הזדמנות", הוא זועק מעמקי לבו הרחום, "כל אחד יכול להעפיל לגבהים ולהגיע לדרגות שמעולם לא חשב שהוא מסוגל להגיע אליהם".
"האמת שהגעתי לכאן בעיקר כי כל החברים שלי באו", מודה באוזני אחד הבחורים לאחר סיום האירוע, "אבל אחרי ששמעתי את הגה"צ רבי בנימין פינקל מדבר מהלב בפתח הכינוס, כבר הרגשתי אחרת לגמרי, וככל שהטיתי אוזן והקשבתי לדבריהם של גדולי הדור, חדרו הדברים אל ליבי, אני מרגיש שיצאתי מכאן עם מחשבות אחרות לחלוטין, ובטוח שלולא ההכנה הזאת, שנות הלימוד שלי בישיבה הגדולה היו נראות שונות לגמרי".
ישראל שהגיע מחיפה, דווקא ידע לקראת מה הוא צועד: "שני אחים שלי כבר השתתפו ב'סדר הכנה', אחד לפני שמונה שנים, ואחד אחר הגיע לכאן לפני שלוש שנים. שניהם אמרו לי שאני חייב להגיע ושאסור לי לפספס. תשמע… הם סיפרו לי שבזכות ההשתתפות ב'סדר הכנה' הם נכנסו לישיבה הגדולה ברגל ימין והצליחו מאוד ב"ה. כמובן שכבר לא יכולתי לפספס, ואני מודה שגם אני הופתעתי מהעוצמה ומהרמה של ההדרכה שאליה יורדים גדולי הדור. יש לי הרבה מה לעכל אחרי מה ששמעתי כאן היום".
יצאתי משם, יחד עם נהר של בחורים שנטשו לאיטם את האולם. שמעתי אותם מדברים בהתרגשות, וקינאתי בהם. הלוואי שגם אני יכולתי להיכנס בראש חודש אלול הקרוב לישיבה, אחרי ששמעתי הדרכה חשובה כל כך מפיהם של רבותינו גדולי הדור שליט"א.