השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
שני חצאי זיתים של חמץ המחוברים בחוט האם מצטרפים לכזית? • מה הדין כאשר חצי זית בבית וחצי זית בקומת גג? • ואיך ייתכן שמותר לאדם להשתמש בגוש של חמץ לצורך ישיבה עליו? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תמ"ב סעיף ח' – סעיף ט' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
שני חצאי זיתים בשני מקומות, וחוט של ברזל מחבר ביניהם, אם כאשר נוטלים את החוט, חלקי הבצק ניטלים יחד עימו, הם מצטרפים יחד לכזית, וחייבים בביעור, ולכן גם אם אותם חצאי זיתים נמצאים בתוך העריבה כדי לחזק את העריבה, הדין הוא שהם נחשבים כמו שיש בהם כזית מחמת החוט שמחבר אותם, והם חייבים בביעור, אבל אם החוט שמחבר אותם הוא לא כ"כ עבה באופן שחלקי הבצק ינטלו עימו יחד, הם לא מצטרפים וא"צ לבער, ואומר המ"ב, דווקא אם הם נתונים בתוך העריבה כדי לחזק את העריבה, אבל אם לא כך, גם אם אין קשר בין שני חלקי חצאי הזיתים, הם מצטרפים יחד ע"י הכלי.
במה דברים אמורים שבכדי לצרף את חצאי הזיתים צריך שהחוט שמצרף אותם יהיה מספיק עבה בכדי שאם הוא ינטל הם ינטלו עימו, זה רק כאשר חלקי החמץ נמצאים בעריבה, אבל חצאי חמץ המפוזרים בבית, אפילו אם כשינטל החוט אין ניטלים עימו, חייב לבער, כיוון שלפעמים מקבץ אותם יחד, ומבאר המ"ב, שכאשר מכבדים ומנקים את הבית, הם מתקבצים יחד, ולכן הם נחשבים כאחד.
חצי זית בבית וחצי זית בעלייה, או חצי זית בבית זה וחצי באכסדרה, וכן חצי זית בבית זה וחצי בבית שלפנים ממנו, מבואר בשו"ע, שבאופן עקרוני הם מצטרפים, והטעם שהם לא חייבים בביעור, זה משום שהם דבוקים בקורות בקרקעות ובכתלים, ומביא המ"ב י"א, שאפילו אם הם לא דבוקים, אין צריך לבער, כיוון שזה פחות מכזית, וכל אחד ואחד במקומו, ולא חוששים שהם יצטרפו יחד, כי הם בבתים שונים.
א"כ יוצא, שיש כאן מחלוקת לעניין חצאי זיתים שמפוזרים בבית, האם חוששים שהם יצטרפו וממילא חייבים בביעור, או לא, שיטת השו"ע, שרק כאשר הם דבוקים בקורות, בקרקעות או בכתלים, אז לא חוששים שהם יצטרפו יחד, אבל המ"ב מביא, שיש אומרים שאפילו אם הם לא דבוקים, הם לא חייבים בביעור, כיוון שלא חוששים שמא הם יצטרפו יחד.
חצאי כזית של חמץ שמפוזרים בבית, ודבוקים בכתלים בקורות ובקרקעות, שיטת השו"ע, שא"צ לבער אותם, אלא מבטל וא"צ לבדוק.
חמץ שנתעפש קודם זמן איסורו ונפסל מאכילת כלב, או חמץ שנשרף באש קודם זמנו ונחרך עד שאין ראוי לכלב, מותר לקיימו בפסח, ודווקא בזה שנפסל לפני פסח, אבל חמץ שלפני פסח היה ראוי לאכילת כלב, אע"פ שבמשך חג הפסח הוא נפסל מאכילת כלב, חייבים לבער אותו, כיוון שחל עליו חובת ביעור.
גוש חמץ שייחד אותו לכך שישמש לו לכיסא, וגם טח אותו בטיט מכל הכיוונים, מותר לקיים אותו בפסח, ואע"פ שהוא לא נפסל מאכילה, בכ"ז בזה שטח אותו בטיט, הוא ביטל אותו משם אוכל ומותר לקיימו בפסח, וכן להנות ממנו, אבל אסור לאכול אותו, כיוון שאם הוא יאכל אותו הוא 'אחשביה', ויש בזה איסור מדרבנן, ואם החמץ נפל לתוך מאכל, מותר לאכול את המאכל, כי אין אחשביה, שהרי הוא לא התכוון לאכול את החמץ הזה, אלא הוא התכוון לאכול את המאכל.