מֵהלכוֹת המאכל של 'שיתוף מבואות'
* כמוּת המאכל הנדרשת ל'שיתוף מבואות' היא לכל היותר כנפח של שש ביצים בקליפתן, ויש אומרים כשמונה ביצים; ולכתחילה ראוי להחמיר. כמוּת זו, מתייחסת לפת, ולכל מאכל שנאכל בפני עצמו כארוחה; אולם, מאכל ש'מלפתים' בו את הפת, דהיינו, שהוא נאכל רק כתוספת לַפַּת בסעודה – שיעורו לשיתוף מבואות הוא כפי הכמוּת שאוכלים ממנו כתוספת בשתי סעודות פת. ומאכל המשמש כ'קינוח' בסעודה בלבד – שיעורו כפי הכמוּת שאוכלים ממנו לקינוח בשתי סעודות. ובמשקה, הכמוּת הנדרשת היא – כמוּת המספיקה לשתייה בשתי סעודות, שהיא שתי 'רביעיות'.
* 'עירוב חצרות', שיתוף מבואות, ו'עירוב תחומין', ניתן לעשותם גם במאכל שאינו ראוי לאכילה עבור אלו שמערבים או משתתפים; ובלבד שיהיה ראוי לאכילה לאחרים.
* הנודר שלא להנות ממאכל מסוים – אינו יכול לערב בו עירוב חצרות, כיון שהוא נהנה מההיתר הנוצר על ידו, אולם, יכול הוא לערב בו עירוב תחומין, מאחר ואין עושים אותו אלא לצורך מצוה.
* חלת חוץ לארץ מותרת באכילה לכהן שלא נטמא בטומאת היוצאת מגופו, או שטבל לטהרתו. ויש שמחמירים בזמן הזה, שהכהנים הם רק כהני 'חזקה'; אך בערב פסח נהגו להקל בכך.
השילוב בין 'עירוב חצרות' ל'שיתוף מבואות'
* 'מבוי' שיש פתחים בין כל חצרותיו, ועשו כולן 'עירוב חצרות' יחד – העירוב מתיר את הטלטול גם אל המבוי וממנו, ואין צורך ב'שיתוף מבואות' כדי להתיר את הטלטול מהבתים אל המבוי, ולהיפך.
* לדעת השולחן ערוך (העיקרית), מבוי שעשו בו שיתוף מבואות במאכל שאינו פת, או במשקה, תיקנו חכמים לעשות עירוב חצרות בחצרותיו; ואם השיתוף נעשה בפת, לא תיקנו כן. ולדעת הרמ"א, כל שיתוף מבואות מתיר את הטלטול בחצרות. וכן מנהג בני אשכנז. ואם הניח פת ואמר במפורש שמניחהּ בין לשם עירוב ובין לשם שיתוף – לכל הדעות מועיל הדבר.
* חפצים ש'שבתו' בחצר, או במבוי, כלומר, שהיו בהם משעת כניסת השבת – מותר לטלטלם מחצר לחצר, ומהחצרות למבוי, ולהיפך, אף ללא עירוב חצרות ושיתוף מבואות. וכך הדין אף במקרה שבו עשו עירוב בחצרות, ואילו שיתוף במבוי לא עשו; ולמרות שבאופן זה מצויים בחצרות חפצים ששבתו בבית, אשר אסור להוציאם למבוי, אין חוששים שמא יוציאו גם חפצים אלו למבוי.
שכירת רשותו של הגוי לצורך 'שיתוף מבואות'
* חצר שדרים בה יהודים וגוי, לא חל בהּ 'עירוב החצרות' אלא אם דיירי החצר היהודים ישכרו מהגוי את רשותו. וכך גם ב'מבוי', אין 'שיתוף המבואות' חל אלא אם ישכרו מהגוי את רשותו.
* מבוי שדרים בו יהודים וגוי, ומלבד חצר הגוי יש בו רק חצר אחת של יהודים – גם אם דרים בה יהודים רבים, כולם נחשבים כאחד, מאחר ומערבים 'עירוב חצרות' זה עם זה; והגוי אינו אוסר את המבוי.
* מבוי שיש בו מספר חצרות של יהודים, וחצר של גוי, וחלק מחצרות היהודים, או כולן, פתוחות זו לזו, בפתח רגיל, או בחלון – יכולים דיירי חצרות אלו לעשות עירוב חצרות ביניהם אף ללא שכירת רשותו של הגוי; ומותר להם לטלטל חפצים מבתיהם לחצרות האחרות הכלולות בעירוב.