השתתפות ב'עירוב חצרות' שלא מדעת בעל הבית
* על פי הדעה העיקרית בשולחן ערוך, בני הבית (מלבד האשה) אינם רשאים לתת פת עבור 'עירוב חצרות' בניגוד לרצונו של בעל הבית; אולם, אם לא ידוע להם על התנגדות מצידו – אזי באופן שהימנעותו מבטלת את העירוב, או שהוא רגיל להשתתף בו, רשאים לתת פת אף ללא ידיעתו. ובני החצר – בכל אופן שהוא אינם רשאים לקחת פת ללא ידיעת בעל הבית; ויש אומרים שדינם כדין בני הבית.
* על פי הדעה המִשנִית בשולחן ערוך, אף אשתו של אדם אינה רשאית לתת פת משלו לעירוב חצרות בניגוד לרצונו, אלא אם כן הימנעותו מהשתתפות בעירוב מבטלת את העירוב, ובנוסף, הוא רגיל להשתתף בו.
עשיית 'עירוב חצרות' לשבת אחת ולמספר שבתות
* חצר שעשו בה 'עירוב חצרות', ולאחר כניסת השבת נאכלה פת העירוב – תוקף העירוב נמשך הן בשבת זו, והן בשבתות הבאות. ואם אירע כן לפני כניסת השבת – העירוב בטֵל. ואם כל בתי החצר פתוחים לחצר זו בלבד – יכול אחד הדיירים לחדש את העירוב על דעת עצמו, ללא ידיעת שאר הדיירים; ואף רשאי הוא ליטול פת משלהם עבור העירוב, ללא ידיעתם. אולם, אם חלק מבתי החצר פתוחים גם לחצר נוספת – והוא חפץ לשַׁנות בעירוב השני את מין הפת – אינו רשאי ליטול פת משלהם ללא ידיעתם.
* בזמננו, שנוהגים לעשות עירוב חצרות ו'שיתוף מבואות' כאחד – אם לא נותר בפת העירוב כשיעור הנדרש לעירוב, לכתחילה אין לסמוך עליו לשבתות הבאות.
* לדעת הרמ"א, עדיף לערֵב עירוב חצרות פעם אחת לכל השנה באמצעות מצה, מאשר לערב בכל ערב שבת מחדש; ויש אומרים שעדיף לערב בכל ערב שבת. ורצוי לקיים את שניהם.
מדיני הפת של 'עירוב חצרות'
* כמוּת הפת הנדרשת ל'עירוב חצרות' היא: כשיש בחצר שבעה עשר בתים או פחות – 'גרוגרת' לכל בית; וכשיש בהּ שמונה עשר בתים ויותר – שמונה עשרה גרוגרות.
* במשנה במסכת עירובין נאמר, שלדעת חכמים, הנותן מעות לבעל מאפייה, או לבעל חנות מכולת, ואומר לו: "כשיבואו בני החצר לקנות ממך פת לעירוב חצרות, זכֵה לי בעירוב, שיהא לי חלק עמהם, בתמורה לכסף זה" – לא קנה חלק בפת העירוב, והעירוב אינו חל. ובהמשך המשנה, מובאת מחלוקת בין חכמים לרבי יהודה: לדעת רבי יהודה, עירוב חצרות נחשב כ'זכות' לאדם, וניתן לערֵב עבורו שלא בידיעתו; ואילו לדעת חכמים, הוא נחשב כ'חובה' לאדם, ולכן לא ניתן לערב עבורו שלא בידיעתו. ונחלקו ראשונים אם דברי חכמים ב'רישא' של המשנה, אמוּרים רק לפי שיטתם ב'סיפא'.
השתתפות הדיירים ב'עירוב חצרות'
* 'עירוב חצרות' שלא השתתפו בו כל דיירי החצר, בטֵל. ודווקא דיירים הדרים בבית הראוי לדירה, אבל דייר הדר בבית שאינו ראוי לדירה, הימנעותו מהשתתפות בעירוב אינה מבטלת את העירוב.
* אדם שיש לו שני בתים בחצר, והוא דר באחד מהם, ואת השני משכיר לאחֵר, והשוכר אינו השתתף בעירוב החצרות – אם יש לבעל הבית 'תפיסת יד' בבית המושכר, השוכר נחשב כאורחו; ואורח הנמנע מהשתתפות בעירוב חצרות, אינו מבטל בכך את העירוב. אולם, סתם אדם, שאינו משכיר, אשר יש לו רשות להניח חפצים בבית חבירו – אין רשות זו נחשבת כ'תפיסת יד', וחבירו אינו נחשב כאורחו.