ערב יום הכפורים:
א. אסור בתענית (אפילו חלום), אין אומרים תחנון ואין אומרים מזמור למנצח יענך וגו'. בני אשכנז – אין אומרים מזמור לתודה, בסליחות מתוודים רק פעם אחת. בני ספרד אומרים בכל התפילות אבינו מלכינו, פרט לשבת שאומרים בדילוג א"מ חטאנו לפניך.
ב. מצות אכילה ושתיה: כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי (ברכות ה' ע"א). לרש"י – הכנה למצווה חלק מהמצווה, על כן המצווה מן הבוקר (ביאור הגר"א ויד אפרים) ואפילו למי שאינו מתענה רק לשיעורין. להרא"ש (יומא פח) – להראות חיבתו של הקב"ה, כמלך שגזר על ילד שעשועיו להתענות יום אחד, ולפני כן, האכילו והשקו. לרבנו יונה (שער שביעי אות ח) – להראות שמחתנו בהגיע יום כפרתנו.
הערה: השדי חמד מסתפק אם חייבים פת, ובמנחת חינוך שיג כתב שאין צריך כיון שלא נאמר 'סעודה'. ויש נוהגים עפ"י הקבלה בשבע סעודות, מכל מקום יש להשתדל להיות במצב אכילה ושתיה במשך כל היום. (כת"ס, קיד). ומהרי"ל דיסקין אכל צימוקים כל היום.
החיוב והקיום: סעודה אחת נוספת בפת בנוסף לסעודה המפסקת, ויש להרבות פי שנים ממה שאוכלים ביום אחר (סדור הרב ובכה"ח בשם פרי עץ חיים), ומנהג לאכול (בנוספת) דג, עפ"י מעשה המובא בטור סי' תרח, ואין לאכול בשר בקר, שום, ביצים ומאכלי חלב חמים זולת קפה או תה בחלב ולא יין ישן – כל היום (משנ"ב תר"ח,ט"ז ומט"א).
הערה: נשים גם כן במצווה, אף שהזמן גרמא, כיון שהיא הכנה לתענית – "כל נפש וגו'". ויולדת וקטנות שאינן צמות – אינן במצווה. (כת"ס).
תפילת מנחה
תיקנו חכמים להתפלל מנחה בערב יוה"כ לפני סעודה המפסקת עם וידוי מלא, ואף הנשים צריכות להתוודות בתפילת מנחה לפני הסעודה המפסקת, שאף הן מחויבות בעשרה וידויים במשך יום הכפורים (החינוך, מצוה שסד: "ונוהגת מצוה זו בזכרים ובנקבות"). ואף חלשות שאינן מסוגלות להתפלל, לא תפחתנה מעשרה פעמים של וידוי (מהרי"ל).
וידוי נאמר בעמידה ("ויעמדו העם ויתוודו" – נחמיה ט') אא"כ הוא זקן או חלוש, ואפשר לשבת בעיקר בווידויים שבחזרת הש"ץ. שו"ע תרז, ב: אין חובה לפרט חטאים אישיים, והרוצה לפרט רשאי ולהרמב"ם הוא משובח. אולם רק בלחש ולא בקול, שנאמר: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהילים ט"ז), והמתבייש מוחלים לו מיד. הכאה על הלב אינה מעכבת, אלא שנהגו, כדי לזכור כי הלב חומד וכו' וממנו היצרים והתאוות. ויזהר שלא יכה על לב חברו (הגר"א דסלר זצ"ל). השוכח וידוי בכל התפילות וסיים אינו חוזר על התפילה ואומר רק הוידוי (דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל במחזור המפורש).
סעודה מפסקת
סעודה חגיגית בהתרוממות והתרגשות (גילו ברעדה). מטבילים המוציא בדבש ויש נוהגים בסוכר ויש אף במלח. מאכלים קלים: לא דג, לא בשר שמן, לא ביצה, שומשמין, חמוצים, חריפים (שום) ולא משקאות משכרים.
המסיימים אחרי פלג המנחה – לפני ברכת המזון יתנו בפה או בלב שטרם נכנסים לתענית. להגר"ע יוסף זצ"ל אם לא קיבלו הצום בפה או בלב – מותר עדיין לאכול. ואף מי שלא התנה מותר בשטיפת הפה (מקראי קודש ע"פ מהרי"ל דיסקין זצ"ל).
הטמנה מערב יום כפור למוצש"ק
בני אשכנז אסורים, להטמין מערב יוה"כ למוצאו, פרט לצורך יולדת, חולה או קטנים (משנ"ב) משאירים עבור הנ"ל, מותר להוסיף גם לצורך הבריאים. ובפרט לחלשים הצריכים לאכול מיד אחרי הצום או לשתיה חמה וכדומה – חת"ס לשבת מ) הטמינו עבור גדולים – מותר לאכול במוצ"ש ואין צריך להמתין בכדי שיעשו. לבני ספרד – מותרת ההטמנה לכתחילה גם לגדולים בריאים.
תוספת יום הכיפורים
מצוה להוסיף מחול על הקודש ולקבל קדושת יוה"כ לפני שקיעת החמה, על כן מהראוי לקבל מזמן הדלקת הנרות ועכ"פ לכל המאוחר כ: 5-10 דקות לפני השקיעה.
פורסים מפה על השולחנות ולובשים בגדי לבן ולא מתקשטים בתכשיטי זהב של שבת ויו"ט (כולל שעון) פרט לטבעת או עגילים הרגילים תמיד להיות על הגוף. מכינים נר נשמה שיהיה דולק כל יוה"כ לצורך הבדלה. ואם צריך, נר לנפטרים.
הברכה: "להדליק נר של שבת ויוה"כ". טעתה וברכה רק "של שבת" או רק "של יוה"כ" ועברו 3,4 שניות – יצאה (שו"ת מהר"ם בריסק, ב, מד). יש המברכות שהחיינו בהדלקה, ואזי לא תברכנה בביהכ"נ אלא רק תשמענה מהש"ץ ותענינה אמן. בעת הדלקת הנרות צריכה אשה להיות מוכנה לקבל קדושת יוה"כ וחמשת העינויים עם נעלי יוה"כ וכו'. ויש להגיע לביהכ"נ לזמן אמירת כל נדרי (בעוד יום, שאין מתירים נדרים בשבת ויו"ט), בפרט מי שעדיין לא עשה התרת נדרים, ויאמר מילה במילה עם הש"ץ.
ברכת הילדים
לפני כניסת יום הכפורים יש לקבל ברכת ההורים ולבקש מחילה, אם חלילה פגעו בכבודם (כיבוד אב ואם הינה גם מצוה שבין אדם לחברו – בן איש חי) והובא הנוסח בקיצור שו"ע קל"א, טז וחיי אדם קמ"ד, י"ט ובמחזורים.
איחולים וסגולות לצום קל
יש אומרים שכיון שנאמר "ועניתם את נפשתיכם" אין לעשות סגולות ואין לאחל "צום קל" – 'שדי חמד' בשם גאון אחד. הכרעת הפוסקים: "ועניתם" – שלא לאכול ולשתות, ומותר לחזק הגוף ולאחל "צום קל", ואדרבה, על כן אוכלים ושותים בערב יוה"כ – שו"ת חלקת יעקב ב,נח; שו"ת צי"א ז,לב; ומשנה הלכות ז, סב. ואולי עדיף לאחל "צום מועיל".
תפילת ערבית
כשחל בשבת – האומרים "לכה דודי" אין אומרים "בשמחה ובצהלה" (מט"א תקפב,ב ושו"ע הרב). ובבעלזא נוהגים כן לומר. הערת הגרע"א והחתם סופר: היות ואין קידוש, יש לכוון באמירת "ויכלו" שבתפילת עמידה, וכשאומרים מקדש השבת ויום הכיפורים" – לקיים מצות "זכור את יום השבת לקדשו".
מותר לבקש ביוה"כ בקשות אישיות אפילו על פרנסה או רפואה למרות שחל בשבת, מפני שהוא חיתום הדין (אורחות רבינו ב, קסא בשם מרן החזו"א זצ"ל).
בקריאת שמע שעל המיטה: אף שבשבת ויו"ט אין אומרים "ריבונו של עולם הריני מוחל וסולח וכו", בליל יום כפור, אף מי שאינו אומרו בכל לילה, יש לאומרו, כדי שנהיה כולנו נקיים מחטא (משמרת שלום מ"ב, ב). יש לומר "ברוך שם כבוד וגו'" שבקריאת שמע שעל המיטה, גם כן בקול רם (סידור לובאויטץ).
הצום
א. הנצרכים עפ"י דעת הרופא ודעת מורה–הוראה לאכול ולשתות לשיעורין, יכולים לאכול לפי הצורך כל 9 דקות – (הכרעת החזו"א ע"פ חת"ס) עד 30 סמ"ק מוצק (מקביל לנפח 30 גרם מים) וכן cc 40 נוזלים. (כל משקה שרוצים – מיצי ענבים ופירות, חלב, מרק צח, לבן ויוגורט מנוערים – תורת היולדת). והצריך, אוכל ושותה בבת אחת – כנ"ל. זקוקים ליותר ישתו כל 6 דקות, כל 4 או כל 2, או ישתו בכפית ולא מהכוס.
הערה: הנצרכים ל"שיעורין" יתחילו מן הבוקר או מאז שציווה הרופא ולא ימתינו, שאזי יצטרכו חלילה ליותר מ"כשיעורין" ויצא שכרם בהפסדם – דעת מרן הגרש"ז זצ"ל (בשש"כ טל,סט; שו"ת אג"מ ד,קכא; ומקראי קודש)
ב. האוכלים ביוה"כ (קטנים, יולדת חולה) נוטלים ידיים כרגיל. אין עושים קידוש אפילו חל בשבת. ואין חובת לחם משנה. בברהמ"ז אומרים רצה ויעלה ויבוא "ביום הכפורים הזה", ולדעת הגר"ע יוסף זצ"ל "ביום מחילת העוונות הזה".
חולה שצריך רק לשתות, ואינו זקוק לאוכל – אסור לו לאכול, אפילו לא לשיעורין (אלף המגן במט"א תרי"ח, ו).
ג. ילדים עד גיל 9 – מוחים בהם שלא יצומו. מגיל 9 מחנכים לשעות (להרחיק בין הארוחות). ילד וילדה בריאים מחנכים אותם לצום מגיל 11 מדרבנן, אם מסוגלים.
רחיצה
אסור להושיט אפילו אצבע למים צוננים (לתענוג) פרט לניקיון מלכלוך. בבוקר – עד סוף קשרי האצבעות, והוא הדין אחרי שירותים (ביום – במשך התפילות). ובלילה אחרי התפילה – יש לגעת בנעל ואז מותר במים.
תינוקות שרוחצים יום יום – אם צריכים ירחצום בכפפות. "אם פניו מלוכלכות קצת או שיש לו לפלוף על עינו – יכול ללחלח אצבעו במים ולרחוץ מקום הלכלוך" (משנ"ב תריג,ט)
סיכה
חמורה מרחיצה, ואפילו לא לתענוג – אסורה אלא לצורך רפואה (בחומר נוזלי או במשחה בנגיעות במקום) וכן לתינוק הצריך לכך. בושם (אפילו נוזלי) מותר רק על מקום מסוים (לבני ספרד כל שבת ויו"ט מותר בושם רק בצוואר ובידיים). המביאים בשמים להתרענן – לא יטפטפו על בגד, ורק על בושם הראוי להבדלה מברכים.
נעילת הסנדל
אסורה נעל עור. יש מחמירים אפילו רק ברצועת עור מלמעלה, והפר"ח וברכ"י והגר"ע יוסף זצ"ל מקילים. רק קישוטי עור קטנים מותרים – הגרי"י פישר זצ"ל. סקאי (דמוי עור), הגרי"ש אלישיב זצ"ל מתיר והגרש"ז אויערבך זצ"ל אוסר "משום מראית העין". מותר להניח מדרס מעור בתוך נעל גומי ופלסטיק לנזקק לכך – חלקת יעקב ב, פ"ג ובקצור הל' המועדים עמ' קי"ב.
הזכרת נשמות
יכולים לומר תפילת יזכור וכו' גם ביחידות, אף שלא נמצאים בציבור – גשר החיים ח"א פרק לא אות ב.
נעילה
יש לשמור הכוחות לתפילה, שכולה "פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה היום'".
ארון הקודש פתוח – אך אין חובה לעמוד (בוודאי כשחלשים), שספרי התורה כברשות אחרת – ט"ז, ורק כשמוליכים את הספר (כבכל נדרי) אסור לשבת ("ויעבור מלכם לפניהם ויעמדו"). והיכול, עומד משום הידור וכבוד התורה. (חת"ס)
יש נוהגים לעמוד על רגליהם בכל תפילות יוה"כ, ונשים לא תעמודנה (שו"ע תרי"ט, ה ומשנ"ב). מכל מקום, בעת אמירת הווידוי יש לעמוד, ואפילו חלשים, לכל הפחות בעת אמירת המילים "אבל אנחנו חטאינו" (שזהו עיקר הווידוי) – שו"ע תר"ז, ג. והחלשים יכולים להקל יותר בווידוי שבחזרת הש"ץ ולאומרו בישיבה.
נשים חייבות לכל הדעות בתפילת נעילה, שאין תפילת בקשת רחמים יותר ממנה – (שו"ת יביע אומר ב, או"ח).
תשלומין למנחה ולנעילה: השוכח או הנאנס כגון שחטפתו שינה ולא התפלל מנחה – אין לו תשלומין בנעילה, אלא, גם לתפילת מנחה וגם לנעילה יש השלמה בערבית של מוצאי יום כפור, ויאמר "אתה חוננתנו" בראשונה ולא בשניה (בירור הלכה או"ח ג, עמ' שנ"ז).
סיום צום יום הכיפורים: בהגיע הזמן, האומר ברוך המבדיל בין קודש לחול – רשאי לשתות מים בלבד.
הערה: במוצאי יום הכפורים שחל בשבת הורה מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל שלא לומר פסוקי "ויתן לך" אחרי ערבית, בבית הכנסת, בכדי למנוע טרחת בני הבית הממתינים להבדלה, ויאמרום אחר ההבדלה.
הבדלה
כשחל בשבת אין צורך דווקא בנר ששבת כדי לברך על האש, על כן, כשאין נר שדלק כל היום עבור ההבדלה מדליקים אש חדשה. אשה המבדילה לעצמה (או גם לחברותיה, כשאי אפשר לשמוע מאיש), בת אשכנז לדעת המשנ"ב לא תברך ברכת מאורי האש. השותה יין או מיץ ענבים כמלוא לוגמיו פוטר שאר המשקים שישתה.
ברכת הבשמים: שו"ע תרכ"ד, ג: אין מברכים אפילו חל יוה"כ בשבת (כיון שלא אכלו ושתו לא נסתלקה נשמה יתירה), ובמשנ"ב שם כתב שכשחל בשבת יש מברכים. ולמעשה, יש מברכים על הבשמים אחרי שטעמו מן היין – חיי אדם קמה, טל; כף החיים שם, ט ורב פעלים.
קידוש לבנה
מקדשים הלבנה אף לפני טעימה מפני ששמחים שיצאו בדין – משנ"ב תכ"ו, יא (מרן הגרש"ז אויערבך נהג לקדש בעשי"ת – להרבות בזכות).
ילכו מחיל אל חיל
אוכלים ושמחים במוצאי יוה"כ, והוא קצת יו"ט. ותוקעים יתד ראשונה בסוכה ויש לומדים משניות ודיני סוכה ואין להפריע מנוחת השכנים העייפים.