הרב צבי וינברג
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר" (במדבר כ"ז, ט"ו)
בכל התורה כתוב קע"ה פעמים "וידבר ה' אל משה לאמר", וכאן זו הפעם היחידה בתורה שנאמר "וידבר משה אל ה' לאמר".
על שינוי זה עומד הספרי זוטא כאן וז"ל: "אין בכל התורה כולה וידבר משה אל ה' לאמר, א"ל הודיעני אם אתה ממנה תחתי".
בבעל הטורים כאן מביא דברים אלו, ומבליט את הפעמים שה' דיבר אל משה, וז"ל: אין פסוק כזה אחר בתורה, אמר לו לא תזכור כמה 'וידבר' שדברת אלי.
במדרש רבה (בראשית א,ב) מובא בענין זה: "כשם שהקדוש ברוך הוא קורא למשה ומדבר עמו, כל היה משה קורא להקדוש ברוך הוא ומדבר עמו שנאמר וידבר ה' אל משה, וכתיב וידבר משה אל ה' לאמר יפקוד ה' אלהי הרוחות, ראה כמה היה שולט".
וראה במשך חכמה (שמות טו,א) שכתב: "דע דדיבור הוא לשון עזה ולשון קשה, ולכן לא מצאנו בשום נביא בתורה ולא בנביאים שיאמר שדיבר הנביא אל ה', רק "וידבר ה' אל משה" שהוא לשון ציווי, אבל שמשה ידבר אל השי"ת לא כתוב בשום מקום, רק בפרשת פנחס, ויעויין בילקוט".
ומצאתי מהלך נפלא בביאור דברי העל הטורים בספר שרשרת זהב (מר' שלמה גור-אריה זצ"ל, עמ' כד) שכתב: שמעתי בקאנסטנטין-ישן, מלמדן וחסיד ה"ר ישראל מעיר ווישגורודיק ע"ה ששמע מהרה"ח ה"ר חיים ז"ל מזינקוב שאמר בשם אביו הרה"צ ר' זוסיא ז"ל נכד הרה"ק מאפטא ז"ל, שאנו יודעים שדיבור הוא לשון קשה ואמירה לשון רכה, ומשה רבינו היה לו כח לקבל מהקב"ה לשונות קשים של "דיבור" ולהמתיק אותו לישראל בלשון "אמירה", וזה שכתוב "וידבר ה' אל משה לאמר".
אולם כאן משה שמע "עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ וגו', וצריך העם למנהיג אחר, אמר משה רבינו שאולי הממהיג החדש לא יוכל להמתיק מדיבור אל אמירה, וזה כוונת בעל הטורים "לא תזכור כמה וידבר שדיברת אלי", שאני הצלחתי להמתיק את הדיבור שדיברת אלי לאמירה.
ואנו רואים שה' קיים את בקשתו של משה ודיבר אל יהושע רק באמירה, שבכל ספר יהושע כתוב "ויאמר ה' אל יהושע" [י"א פעמים], ולא נאמר "וידבר ה' אל יהושע", רק בפעם אחת נאמר "וידבר ה' אל יהושע", בפרשת רוצחין (יהושע פרק כ') שזה לשון קשה, ואחז"ל על זה שנאמר שם לשון עזה משום שהוא דבר תורה.
והביאור בזה שכיון שזה נאמר בתורה, כבר משה רבינו המתיק את זה בזמנו לעם בלשון אמירה ורכה, ולכן לא הקפיד ה' לומר ליהושע "וידבר" בלשון קשה, אבל בדבר חדש היה מקפיד וצוה ליהושע בלשון ויאמר שהוא לשון רכה, בכדי שיקבל העם ממנו ולא יהיה לו לטורח להמתיק לעם מדיבור על אמירה.
(קב ונקי)