חכמינו ז"ל אסרו לשטוף את הרצפה בשבת, אף באופן שאין איסור סחיטה של הסמרטוט או איסור אחר, משום שחששו שמא ישטפו קרקע בלתי מרוצפת, ותוך כדי השטיפה יבואו ליישר את פני הקרקע, ויישור זה יש בו איסור דאורייתא של 'חורש'. ואיסור זה קיים אף במקום שרוב בתי העיר מרוצפים, כבזמננו. אולם, הדחת השיש במטבח, או האסלה, הגם שהם מחוברים לקרקע – מותרת. ואם הרצפה מלוכלכת במיוחד – יש מתירים לשטוף את הרצפה כרגיל, משום שבשעת הדחק יש לסמוך על דעת הסוברים שבמקום שכל בתי העיר מרוצפים מותר לשטוף את הרצפה; ויש אוסרים.
ואם נשפכו מים על הרצפה, מותר לגורפם באופן שאין בו חשש סחיטה, כיון שלא נאסרה אלא נתינת מים על מנת לשטוף בהם את רצפת הבית, אך יש להקפיד שלא לגורפם בגריפה רחבה שתֵּראה כשטיפת הרצפה, והכל לפי העניָן. ואם התלכלכה הרצפה במקום מסוים – יש אומרים שמותר לשפוך מים על מקום הלכלוך ולגורפם; ויש חולקים, אך גם לדעתם מותר לשפוך מים על הלכלוך כדי לבטל ריח רע וכדומה, ולהותירם במקום.
[שו"ע שלז, ג, ומשנ"ב יז; ביאורים ומוספים דרשו, 26-27]