הרב יצחק פוליטנסקי
סחיטת משקה מפרי
אחת מתולדותיו של מלאכת דש היא איסור סוחט, אשר בדומה לפעולת הדישה, שבה מנתקים את המאכל מקליפתו כדי שיהיה מוכן לאכילה, כך גם בפעולת הסחיטה נעשית הפרדה של הנוזלים מתוך הפרי כדי שיהיו מוכנים לשתיה.
אמנם במלאכת דש אין איסור כאשר מפרק אוכל מאוכל, אך כאשר סוחט ומוציא את הנוזלים מהפרי, נחשב הדבר ליצירת משקה חדש שלא היה ראוי לשתיה כשהיה בתוך בשר הפרי.
האיסור בזיתים וענבים
אסור מדאורייתא לסחוט זיתים וענבים בין בכלי המיועד לכך ובין ביד ואפילו כדי לאוכלם מיד – אסור, כיון שהתורה החשיבה אותם למשקים החשובים בכל מקום לצורך שמן ויין.
האיסור לסחוט שאר פירות
גם בשאר הפירות והירקות שרגילים לפעמים לסוחטם לשתיה וכדו' [ואפילו רק חלק מהאנשים] גם בהם הורו חכמים איסור לסחוט אותם לתוך כלי או לתוך משקה או לרסקם כדי שיהפכו למשקה, וזה מכיון שחששו שמא יבואו לסחוט גם פירות אחרים האסורים מדאורייתא כגון זיתים וענבים.
לכן אסור לסחוט אפילו ביד תפוזים, תותים, רימונים, אשכוליות, תפוחים וכדו' כדי להוציא מהם מיץ, לתוך כלי או לתוך משקה. אך בתפוזים ואשכוליות יש המסתפקים האם איסורם מדאורייתא כיון שדרך רוב העולם לסוחטם.
וכן אסור לסחוט לימון לתוך תה וכדו' (אף כשאינו רותח) אך מותר לתת פרוסות או חתיכות לימון לתוך מים קרים או לתוך תה שאינו רותח בדרגת חום 'שהיד סולדת בו' או בכלי שלישי.
מציצת פירות בפה
בענבים וזיתים שאיסורם מדאורייתא, הורו הפוסקים לאסור למצוץ אותם בפה כאשר מחזיקם בידו לשם כך, כיון שנחשב לסוחט בידו ואם מכניסם לפה אין כמובן כל איסור בכך.
בשאר הפירות רבו הפוסקים להתיר למצוץ אותם בפה גם כשמחזיקם בידו, ולכן מותר למצוץ לימון או כל פרי אחר אך יזהר שלא לסחוט ממש.
(התקציר הובא מספרים ומקורות שונים, אך אין לפסוק ממנו הלכה למעשה ללא עיון במקורות)