הרב משה גרין
מֵכל אשפה ריק, נחשב כ'כלי שמלאכתו לאיסור', כיון שמיועד להכיל פסולת שהיא מוקצה; וכדין ארנק ריק, שנחשב ככלי שמלאכתו לאיסור משום שמיועד להכיל חפצי מוקצה. ולכן מותר להזיזו ממקומו רק לצורך גופו, דהיינו לצורך שימוש במֵכל עצמו, או לצורך שימוש במקומו.
ואם מונחת במֵכל פסולת שהיא מוקצה, אסור לטלטלו כלל, כדין 'בסיס לדבר האסור'. ואסור לנערו כדי שהפסולת תרד לחלקו התחתון, וכל שכן שאסור למעוך את הפסולת עצמה בידיו. וכן אסור לטלטלו לסלון וכדומה אף כדי להניח בתוכו פסולת. (אך באופנים מסוימים יתכן שפעולות אלו מותרות לצורך פינוי מקום לפסולת נוספת המדיפה ריח רע).
אולם, אם לפני כניסת השבת רוקן את המֵכל, ובשבת הכניס לתוכה פסולת שאינה מוקצה, כגון כוסות חד פעמיות שראויות לשימוש חוזר, יחד עם פסולת שהיא מוקצה – הרי זה 'בסיס לאיסור ולהיתר', ואינו אסור בטלטול אלא משום שהוא כלי שמלאכתו לאיסור, כנ"ל, שמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו.
ומֵכל אשפה שהתמלא, אסור להוציא את השקית מתוכו ולהחליפה באחרת. אולם, אם האשפה מדיפה ריח רע, ובני אדם שוהים או עוברים בסמוך לו והדבר מאוס עליהם – מותר להוציא את השקית למקום שאין בו אנשים.
[ארחות שבת פי"ט, סעי' שמ, שמא, שמו ו־שמז, ובהערות]
מחילה מכת"ר
ברגל מותר לדחוס שטלטול בגופו מותר אפילו לצורך דבר האסור כמבואר בסימן שיא סעיף ח ו-שי סעיף ח
אכן היתה טעות בכך והדבר תוקן, יש לציין שלדעת המתירים, בדבר שדרכו להעשות גם ברגל – אין הדחיפה ברגל נחשבת לטלטול מן הצד. ובנוסף, יש גם את דעת החזון איש שאוסר גם בשאין דרכו בכך.
בכל אופן תודה על ההערה.