הרב יהודה יעקבזון
נאמר בתורה: "וביום השביעי תשבות לעמן ינוח שורך וחמורך…", וקיבלו חז"ל שפירוש הדבר שאדם מצווה על שביתת בהמתו. ומבאר האור שמח את שורש המצוה – שרצון השי"ת שבעלי החיים ינוחו ויתענגו בקדושת השבת, ובעשיית מלאכה יש להם צער. ועם זאת, אסור לעשות מלאכה על ידי הבהמה אף כשאינה חשה בכך, ולא נגרם לה כל צער בעשייתה, ואף באופן שבבני אדם נחשבת מלאכה זו כ'מתעסק'; ולאידך גיסא – כאשר הבהמה עושה מלאכה מעצמה ומרצונה, ללא כל הוראה או פעולה מצד האדם, אין חובה למונעה מכך.
ובעלי חיים המאולפים לעשיית מלאכות שונות, כגון כלב הלוחץ על מתג החשמל כשרומזים לו לעשות כן – אסור להשתמש בהם בשבת למלאכות אלו. ויש שכתב שאף אמירה לבעלי החיים לעשות מלאכה אסורה בדומה לאיסור 'אמירה לגוי', אשר אחת הסיבות לאוסרהּ הוא משום "ודַבֵּר דָבָר – שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול". אולם, אמירה לבעלי חיים בערב שבת לעשות מלאכה בשבת – במקרה שהדבר מציאותי – מותרת, מפני שאין בה דיבור של חול בשבת, וזאת בניגוד לאמירה לגוי האסורה אף בערב שבת, מסיבה שאינה רלוונטית לבעלי חיים.
[ביאורים ומוספים דרשו, רמו, 8]