השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
כיסוי מי רגליים בחול או אפר בשבת
באיזה אופן מותר בשבת ללוש דבר מאכל עם מים? • באיזה שלב אסור הגיבול האם רק בשעת הגיבול או כבר בנתינת המים לתוכו? • האם מותר בשבת להשתין על עפר? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן שכ"א סעיף י"ד (בחלקו השני) במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
סעיף י"ד עוסק בעניין 'קמח קלי', ומבואר, שקמח קלי הוא מהדברים שאינם בני גיבול, ומדאורייתא דבר שאינו בר גיבול לא חייבים על הגיבול שלו, ובכ"ז אע"פ שמדאורייתא מותר ללוש ולערב קמח קלי בשבת, חז"ל גזרו שלא יעשה זאת, גזירה אטו קמח שאינו קלי, דהיינו שבסוף יבוא ללוש קמח שאינו קלי, והאיסור שחז"ל גזרו ללוש בשבת קמח קלי שאינו בר גיבול, זה רק כאשר לש הרבה קמח, אבל כאשר לש כמות מועטת, בזה לא גזרו, ואע"פ שלבסוף יתקבץ אצלו כמות מרובה.
תבואה שלא הביאה שליש וקלו אותה, היא לאו בת גיבול, ומדאורייתא לא חייבים על גיבולה ולישתה, והחידוש הוא, שגם מדרבנן לא גזרו על כך אטו קמח שהוא בר גיבול, וטעם הדבר מבאר המ"ב, כיוון שמדובר בתבואה שטחנו אותה טחינה גסה, ממילא זה לא קשור לקמח, ואין טעם לגזור כאן אטו קמח שאינו קלי, ומותר רק אם לש בלילה רכה עם הרבה מים, אבל בלילה גסה אסור גם בתבואה שלא הביאה שליש שטחנו אותה טחינה גסה, ובכמות מועטת מותר בזה, ואם עושה שינוי אחר, דהיינו, הפיכת הסדר, מותר, שבימות החול רגילים קודם להניח את המשקה בכלי, ואח"כ להניח לתוכו את התבואה הזאת שעברה טחינה גסה, אבל בשבת יעשה הפוך, קודם יניח את התבואה ועליו ישפוך את המשקה, וכאשר הסדר לא ידוע ואין בזה מנהג בימות החול, נחלקו בזה הפוסקים, דעת הט"ז שבשבת אסור ללוש את זה, ולכן הרגילים ללוש בפסח חתיכות מצות עם יין, כיוון שלא ידוע מה הדרך בימות החול, האם קודם לתת את המצות לתוך הכלי ועל גביו לשפוך את היין, או קודם את היין ואח"כ את המצות, אין כאן שינוי ואסור לעשות את זה בשבת, אבל הא"ר חולק וסובר שכאשר לא ידוע מה הדרך הרגילה בימות החול, יעשה כפי השינוי המבואר בגמ', דהיינו ששם את המצות ואח"כ את היין, והמ"ב ממליץ לערב גם שלא ע"י כף, אלא לעשות שינוי נוסף ולנענע בכלי.
כללו של דבר: קמח קלי הוא לאו בר גיבול, ומדרבנן אסור ללוש אותו אטו קמח שאינו קלי, ותבואה שלא הביאה שליש, גם בקמח קלי שאסור מדרבנן אטו קמח שאינו קלי, אבל כאשר מדובר בכמות מועטת, מותר, ורק בכמות מרובה חז"ל גזרו, ובבלילה קשה אסור, וגם בתבואה שלא הביאה שליש אסור ללוש אותה בלילה עבה בכמות מרובה, אא"כ הוא משנה את הסדר.
למדנו בשיעור הקודם וכפי שהמ"ב הביא בס"ק נ', שנחלקו רבי ור"י בר"י בדברים שהם בני גיבול, האם רק הגיבול עצמו אסור, או כבר נתינת המים לתוך הקמח אסורה, רבי סובר, שנתינת המים בתוך הקמח יש בה איסור, ור"י בר"י סובר, שרק הגיבול אסור, ונתינת המים בתוך הקמח אינה אסורה מדאורייתא אלא רק מדרבנן, ולפי"ז אומר המג"א, שאסור לאדם להשתין ע"ג עפר, כי אמנם הוא לא מגבל את העפר, אבל נתינת המים לבד יש בה איסור, אבל הבית מאיר מתיר במקום הצורך להשתין אפילו על טיט, כי יש בזה פס"ר דלא ניחא ליה באיסור דרבנן, וגם אם נחמיר שנתינת המים אסורה, לפי רוב הפוסקים האיסור בדבר הוא רק מדרבנן, ומה גם שלא ניחא ליה, ונראה שיש לסמוך על זה כשהטיט לא שלו, שאז ודאי שלא נוח לו בלישתו.
עוד מביא המ"ב, אדם שיש לו מי רגליים ורוצה לכסות אותם בחול או אפר, יש בזה בעיה של לש, ולכן יתן כמות מרובה של חול או אפר, שאז זה לא נחשב נתינת מים, כי הנוזל מתבטל בריבוי החול והאפר ומותר.