השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מה הדין באופן שבאמירת ההלל הקדים פרשה לחברתה ? • מה הטעם שצריך לעמוד בשעת אמירת ההלל? • האם סמיכה נחשבת כעמידה? • ומתי אומרים את ההלל בישיבה ולא בעמידה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימנים תכ"ב סעיף ד' עד סוף הסימן במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
בקריאת ההלל, מותר אפילו באמצע אחד מן הפרקים לשאול בשלום אדם שהוא צריך לנהוג בו כבוד, ולהשיב שלום לכל אדם, אבל סתם דיבורים, אסור, ואפילו בין פרק לפרק, ומסיים הרמ"א, שזה דווקא בר"ח ופסח שלא גומרים בהם את ההלל, אבל בימים שגומרים בהם את ההלל, הדיבור בו הוא חמור יותר, והדין בזה הוא כמו בק"ש, ומבואר דינים אלו לקמן בסי' תפ"ח ס"א.
אדם שהפסיק באמצע קריאת ההלל בשתיקה ולא בדיבור, אפילו שהה כדי לגמור את כולו, א"צ לחזור לראש ההלל ולקרוא מחדש, ומביא המ"ב נידון, האם כל זה אמור רק בימים שאין גומרים בהם את ההלל, או גם בימים שגומרים בהם את ההלל, שהרי הרמ"א אמר בסעיף ד', שכאשר גומרים את ההלל, הלל שלם דינו חמור יותר וכמו בק"ש, ובק"ש הדין הוא, שאם הוא שהה מחמת אונס כדי לגמור את כולו, צריך לחזור ולקרוא ק"ש, והשאלה היא, האם אנחנו משווים הלל שלם לעניין הפסקה בשהייה בלבד לדין ק"ש וצריך שוב לקרוא את ההלל, או שכיוון שהלל הוא מדרבנן, הוא קל יותר מק"ש, ולהלכה, טוב לחזור ולקרוא בלי ברכה.
הקורא הלל למפרע לא יצא, דהיינו, שהקדים פסוק מאוחר לפסוק מוקדם יותר, והמקור לזה הוא מדברי הגמרא שלומדת זאת מהפסוק 'ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם השם', כמו שהשמש הולכת ממזרח למערב, כך ההילול צריך להיות כסדר, ואומר המ"ב, שאם הקדים פרשה לחברתה, אע"פ שאינו רשאי, בדיעבד יצא, וכמה אחרונים מחמירים בזה גם בעניין הפרשיות, כיוון שהם סמוכים זה לזה בתהילים, ולכן אם הקדים פרשה לחברתה, טוב להחמיר בזה ולחזור ולקרוא את ההלל, ולעניין ברכה יש לעיין בדבר, ולכן יאמר בלי ברכה.
טעה ואמר פסוק מאוחר יותר, דהיינו, שדילג על פסוק באמירת ההלל, לא ישלים את הפסוק במקום בו הוא עומד, כיוון שאז נמצא שהוא קורא את ההלל למפרע, אלא יחזור ויאמר את ההלל כסדר מהפסוק שהוא טעה בו, ואם אינו יודע היכן טעה, יחזור לראש הפרשה שנפל לו הספק.
צריך לעמוד בשעה שקוראים את ההלל, והמקור לכך הוא, כיוון ההלל שהוא עדות שבחו של מקום ונפלאותיו, וניסים שעשה לנו, ומצות עדות היא בעמידה, וטעם נוסף בזה הוא מהפסוק 'הללו עבדי ה' שעומדים בבית ה', רואים שמצוותו בעמידה, אבל בליל פסח יושבים באמירת ההלל, והטעם בזה הוא כיוון שחולקים אותו לחלקים, לא הטריחו אותו לעמוד פעם אחר פעם, ועוד טעם בזה, כיוון שבליל פסח הוא דרך הסיבה וחירות, ולכן גם ההלל נאמר כך, ובדיעבד אם אמר את ההלל בישיבה בזמן שאומרים אותו בעמידה, יצא.
דן הבה"ל, מה הדין כאשר סומך על דבר ואומר את ההלל, האם דין סמיכה כעמידה או לא, ומביא בזה מחלוקת בין הפוסקים, ולהלכה, סמיכה אינה כעמידה, אבל אם סומך על דבר באופן שאם הוא ינטל, הסומך לא יפול, בוודאי מותר.