שחרית י"א בתשרי נהגו להשכים לתפילה מוקדם יותר מבשאר ימים או עכ"פ להקדים זמן התפילה, אפילו רק, בחמש דקות, להראות עלייה אחר עלייה, ושלא יקטרג השטן (מג"א תרכ"ד א"ר קי"ב, ז ושו"ע הרב שם).
בין יום הכיפורים לבין סוכות
נאמר בתורתנו, ויקרא כ"ג, מ: "ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'" ודרשו חכמינו: "ראשון לחשבון עוונות", שמיום הכיפורים ועד הסוכות עסוקים כל ישראל במצוות סוכה וארבעת המינים, ואין עושים עוונות, כי מצוה בעידנא (בזמן) דעסיק בה מגינה ומצילה מכל חטא" (ראה כלי יקר שם).
ימים אלו ימי שמחה, שנחנך בהם המזבח בימי שלמה, על כן אין מתענים בהם אפילו לא ביום פטירת אביו ואמו ר"ל (יאהרצייט), אבל חתן וכלה מתענים ביום חופתם, אלא א"כ חלושים מצום יוה"כ, ומותר להתחתן בימים אלו, ואומרים הווידוי במנחה (פת"ש אבהע"ז ס"א, ט).
אין אומרים בימים אלו תחנון (רמ"א תרכד, ד) וכן אין אומרים 'יהי רצון' שאחרי קריאת התורה (קצשו"ע כג, כז), אבל אומרים למנצח וגו' ואא"א (משנ"ב, יז).
בניית הסוכה
מצוה להעמיד הסוכה, וראוי אם אפשר לגמרה למחרת יום הכיפורים (רמ"א תרכה, א ומג"א, א) וטוב מיד לאחר הבדלת מוצאי יוה"כ לפני האכילה, להתייעץ עם בני הבית היכן וכיצד יעשו הסוכה (בכל אופן, שלא תתעכב משום כך האכילה שגם היא מצוה כביו"ט) ולמחרת מיד אחר שחרית יתחילו בעסק הסוכה, וההשתדלות ברכישת ארבעת המינים (א"ר תרכ"ד, טו שו"ע תרכ"ה, א ומשנ"ב, ב).
יש המהדרין להעמיד הדפנות כבר בעשי"ת, ולהניח הסכך במוצאי יוה"כ ולגמור כולה למחרת (ברכ"י תרכ"ד, א ושע"ת, א "שכן נוהגין המהדרין והמדקדקים במצוות"). אמנם, מי שאינו מספיק לעשותה בהידור וכראוי בזמן קצר, מוטב שלא ימהר, ויעשה כפי יכולתו (מט"א תרכ"ד, טו). בתליית הסדינים והקישוטים לכל הדעות ניתן להמתין עד ערב סוכות שיישארו בנקיונם וביופיים (סוכה כהלכתה עמ' לו).
בניית סוכה בשטח שאינו פרטי: א. הבונה סוכתו בשטח של אחר, חייב לשאול ממנו רשות, כשם שאסור להיכנס ולשבת בסוכת חברו בלא קבלת רשות ממנו או מאשתו (משנ"ב תרל"ז, י). ב. בחצר משותפת, כל שכן רשאי לבנות סוכתו במקום שאינו מפריע ליתר השכנים, אולם כשהמקום משמש למעבר או גינה – צריך רשות מהשכנים או מועד הבית המייצג את כולם. ג. נוהגים לעשות סוכה ברשות הרבים [מדרכה או כביש] כשאין הפרעה לאנשים או רכבים, כיון, שהרשויות [עכ"פ בארץ ישראל] מודעות לצורך הזמני והחולף, וכשרואים ואינם מוחים – כאילו נתנו רשות בפירוש. והרי לכל תושב העיר חלק גם ברשות הרבים, וכאילו "תנאי בית דין" כ"דינא דמלכותא" להתיר שימוש ברה"ר לצורך זה (ספר סוכה כהלכתה ג, א).
בנייה על ידי קטנים: לכתחילה, ראוי ונכון, להיזהר שלא יניחו קטנים את הסכך על גבי הסוכה וכן בת או אישה, אלא מי שחייב במצווה מן התורה, ואין צריך לומר שלא יסכך גוי, אולם בהקמת הדפנות, מותרים כל הנ"ל להעמידם אף מלכתחילה (שו"ע י"ד, א משנ"ב ביאור הלכה וכף החיים שם).
הערה: אין לקנות סוכה ממעות מעשר (ערוה"ש יו"ד רמ"ט,י). ולפני הנחת הסכך, יש לומר: "הריני הולך לקיים מצות עשיית סוכה כמו שכתוב בתורה, חג סוכות תעשה לך" (כף החיים תרכ"ה, א).
נטילת לולב
"ימין ד' רוממה", על כן, אוחזים הלולב עם ההדס והערבה [שלש מצוות] ביד ימין, החשובה יותר, ואת האתרוג [מצווה אחת] ביד החשובה פחות, שמאל. איטר יד [שמאלי]: בן ספרד – נוטל ככל אדם לולב, בימין ואתרוג בשמאל. בן אשכנז – נוטל הלולב ביד שמאלו והאתרוג בימינו.
נטילת לולב לאישה והורדת הטבעות בעת הנטילה
אישה פטורה ממצות לולב (רמ"א תרנח,ט) ככל מצות עשה שהזמן גרמא, אולם בנות אשכנז רשאיות אף לברך על הלולב (משנ"ב תרנד,א ותרנח,מא) ויש שכתב שנחשבת מצוה זו לגביהן, כאילו קיבלוה על עצמן כחובה (שו"ת רע"א בהשמטות לסי' א). ובת ספרד, יש אומרים שלא תברך (ברכי יוסף תרנד, ב בשם רבו הגאון רבי יונה נבון זצ"ל, וכן דעת הגר"ע יוסף זצ"ל ראה שו"ת יחווה דעת א, פח-פט).
יש הסוברים שגם בנות ספרד תברכנה על הלולב (ברכי יוסף שם ובספרו יוסף אומץ סי' פ"ב "נהגתי לומר לנשים שיברכו על הלולב וכמנהג קדום שהיו נוהגות הנשים בעיר הקודש, הגם שמרן פסק שלא יברכו, נראה דאילו שלטו עיניו הקדושות בתשובת רבי יעקב ממרוי"ש וכו' ודאי כן היה פוסק ומנהיג", וכן כתב כף החיים (תקפט, כג), שכן היה מנהג ותיק בירושלים שהנשים הספרדיות גם הן ברכו על הלולב, ובשו"ת רב פעלים ח"א בסוד ישרים סי' ב שכן היה מנהג הנשים בבבל. מפורסם, שמרן הגר"ע יוסף בבחרותו כשהיה בבית הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל ראה שאמו ע"ה ברכה על הלולב, ולשאלתו, הרי אסור לאשה לברך על הלולב? ענתה: "כך הורה לי לברך מרן הבן איש חי בעצמו, ומצוה עלי לקיים דברי חכמים".
פסק המשנה ברורה (תרנ"א, לו) מן הדין יש לחשוש ולהסיר את הטבעות בעת שמברכים על הלולב, ואם נטלו בלא להסיר הטבעת – יחזרו וייטלו בלא ברכה. וכן כתב בילקוט יוסף מועדים עמ' קס"ד : "נכון להסיר את הטבעת מעל האצבע בשעת נטילת לולב, אף שמעיקר הדין אין לחוש".
קיצור הלכות חול המועד
שולחן ערוך תקכ"ט: "ימים שבין ראשון לשביעי של פסח וכו' הם הנקראים חולו של מועד וכו' וחייבים בשמחה, כנאמר: ושמחת בחגיך אתה ובנך ובתך וגו' (דברים ט"ז, י"ט) ושמחה זו מצות עשה מן התורה".
הבגדים חייבים לכבד חולו של מועד בכסות נקיה ולא ינהג כמנהג של חול, לבאה"ט בשם המהרי"ל והחיי אדם (קו, א) – יש ללבוש בגדי שבת ויום טוב. אמנם, במשנ"ב (תקכט ובתרסד,ט) – עכ"פ שיהיו חגיגיים יותר משל יום חול (גם בטיולים ומסלולים), ובמשנה אבות ג,יא: "המבזה את המועדות, אין לו חלק בעולם הבא" ובבאר היטב שם: שמתנהג ומתלבש בהם כבימות החול. "ותהיה מפה פרוסה על השולחן כל ימי החג" – ערוה"ש וכף החיים שם.
תפירה רקמה וסריגה – אסורים. תיקון (כפתור שנתלש, מכפלת שנשרה או קרע) – כשזקוקים לבגד במועד, מותרים (אפילו יש בגד אחר). ובת ואישה תתפורנה בשינוי ("כשיני הכלב", תפר יוצא ותפר נכנס, תפירה לא סימטרית), שלא תהיה "מלאכת אומן".
כיבוס – מן הדין אסור, אפילו לצורך יו"ט אחרון, ואפילו לא ע"י נוכרי. כיבוס המותר: בגדי קטנים וזקנים או סיעודיים המלכלכים תדיר, ואפילו במכונה, ומותר לתלות בגדי הקטנים בפרהסיה (דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל). הערת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל: עבור קטנים המלכלכים מותר אפילו רוצים בגד נאה יותר, והנוסעים, אינם צריכים לקחת מביתם הרבה בגדים לצורך הקטנים כשיש בזה טורח, כדי שלא יצטרכו לכבס. לגדולים: כשנגמר כל המלאי, מותר גרביים, וכנראה גם לבנים, מטפחות הידיים ומגבות מטבח – לפי הצורך בדיוק, ולתלות בצנעה.
ניקוי כתם: מותר, לא בניקוי כללי, בהשריה במים ומעט סבון, בפרט בכתם שאם לא ינוקה, קשה יהיה בכלל לנקותו. גיהוץ – בבגד שרוצים ללבוש במועד והוא מקומט, מותר לגהץ באופן שטחי רק לפשוט הקמטים (בלא שימוש באדים – שמענו מהגח"פ שיינברג זצ"ל).
תספורת וגילוח: אסורים. יש מתירים חלאק'ה בזמנה. קציצת ציפורניים: לבני ספרד – מותר כרגיל. לבני אשכנז -רק אם קצצו לפני המועד, אא"כ היו טרודים הרבה ושכחו. ובכל אופן, מותר בשינוי, ביד או בפה.
קניות בגדים כלים ונעליים: מותרים לצורך המועד (אפילו כדי לתת מתנה), או כשזה "דבר האבד", היינו מכירה זולה עכשווית או כשלא יימצא אחר המועד.
כתיבה: אסורה. אא"כ לצורך מצוה (פרסום שעורים, השבת אבדה וכדומה), או ל"דבר האבד" (רשימה לקניות, מספר טלפון גורלי, מרשם רפואי וכדומה) וזה מותר בלא שינוי. ושמעתי מהגר"ק כהנא זצ"ל שראה בכיס מרן החזו"א בחול המועד עט, ולשאלתו ענה מרן: "אם אשמע על חולה ר"ל או יולדת שצריך להתפלל לשלומם שאוכל מיד לרשום השם". שימוש במחשב (חסום): אסור להוציא במדפסת, אא"כ לצרכי מצוה או רבים או דבר אבד, הקלדת חומר רק לשמירה זמנית (בדיסק-און-קי), ולא לתוך החומרה (הארד דיסק), משום שזה כבונה (דעת הגרש"ז אויערבך והגר"ש ואזנר זצ"ל) שליחת דואר אלקטרוני – מותרת (אותיות פורחות באוויר). ציור ומלאכות: רק לילדים עד גיל 8 אם עלולים להשתובב משעמום.
מלאכות המותרות במועד:
א. צרכי המועד- במעשה הדיוט, נגינה, פקע מיתר, מותר לתקן במעשה הדיוט לא ע"י תקן מקצועי. צילום הקלטה (מבלי לפתח התמונה). תיקון תקר(פנצ'ר) לצורך המועד אבל לא תיקון הגלגל החילופי ה"ספער" (מעשה אומן). אין לתקן אופניים, אלא אם נחוצים לצורך קניית אוכל. ב. צרכי רבים – תיקון כבישים חשמל מים, מעלית בבניין רב קומות ג. צרכי אוכל נפש – כולל תיקון מקרר, כיריים ד. דבר אבד – רק כשייגרם הפסד (אפילו ספק הפסד), השקיית עציצים וגינה בימי שרב. ה. פועל שאין לו מה שיאכל (אפילו זקוק לשלם חובות ואם לא יעבוד, יחסר לו להוצאות החג).
כל צרכי בריאות הגוף וצרכיו – מותרים, כגון טיפולים רפואיים, בדיקות חיוניות, אך לא לכוון למועד, רק כי יש אז זמן פנוי. מותר חיתוך נייר טואלט, ניקוי הבית, כל הנוגע להיגיינה. מותרת שמירה על קטנים (בייבי סיטינג), אבל יש להשתמש בחלק מהתשלום להוצאות החג (שמענו מהגרי"ש אלישיב זצ"ל).