האם מותר לאכול לחם שאפה גוי בימות החוֹל?

סימן שכ"ה - סעיף ב'- סעיף ד'

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



נתינת תרופה לגוי בשבת באופן שיעבור על איסור הוצאה

יהודי ששכח להוציא את החמץ מביתו האם מותר להוציאו ע"י גוי בערב פסח שחל בשבת? באיזה אופן מותר בשבת להחזיר משכון לגוי? האם יש בימינו דין 'רשות הרבים'? ומדוע אסור ליהודי להנות מלחם שאפה גוי לעצמו בשבת? שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן שכ"ה סעיף ב' - סעיף ה' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

מבואר בסעיף א', שאסור ליהודי להניח חפצים בשבת לפני גוי, שמא הגוי יוציא אותם מרשות לרשות, ויחשבו אנשים שהוא מוציא את החפצים מרשות לרשות בשליחות היהודי, אא"כ הגוי עומד בחצרו של היהודי, שאז מותר ליהודי להניח לפני הגוי דברי מאכל, ואנחנו תולים שהגוי יאכל את המאכל מיד ולא יוציא לרה"ר, אבל אם הגוי עומד ברה"ר, וכן לחילופין אם הגוי עומד בחצר אבל היהודי נותן לו שאר חפצים, אסור, אא"כ יש תרתי לטיבותא, גם שהוא עומד בחצרו של היהודי, וגם שהיהודי נותן לו דברי מאכל, שאז אנחנו תולים שהגוי יאכל אותם מיד ולא יוציא לרה"ר, וכן אם החפצים הם של הגוי, אסור ליהודי לתת לו אותם, משום מראית עין.

היכן שיש בדבר משום 'דרכי שלום', ומבאר המ"ב, כגון באופן שהגוי חלה והוא צריך תרופה, ושולח את חברו הגוי לבית היהודי כדי שייתן לו היהודי את מה שהוא צריך, מותר ליהודי לתת לגוי, ואע"פ שבוודאי שהגוי יוציא את אותו הדבר לרה"ר, מותר, כי אם לא ייתן לו, יש חשש לאיבה מצד הגוי, וכן בגוי אלים מותר ליהודי לתת לגוי אע"פ שהגוי יוציא לרה"ר, ואנשים רואים את הדבר, חז"ל התירו, ואפילו שלא מדובר בסכנה, מותר, וכן מותר לצורך מצוה, כגון להוציא חמץ מביתו בערב פסח שחל בשבת, ונשאר ליהודי חמץ ואסור שהחמץ יהיה ברשותו, מותר לתת את החמץ לגוי אע"פ שיוציא לרה"ר, ומוסיף המ"ב, שג' הדברים האלו חז"ל התירו, משום שהיום אין לנו רה"ר דאורייתא לדעת הרבה פוסקים, וממילא מדובר בשבות דשבות שזה איסור דרבנן, ולכן התירו.

גוי שלווה מיהודי כסף ונתן ליהודי משכון את הבגד שלו, ובשבת הגוי רוצה להחליף את המשכון, מותר לגוי להוציא את הבגד שלו מרשותו של היהודי דרך מלבוש, ואע"פ שמבואר בסעיף א' שאפילו חפצים של הגוי אסור לו להוציא מרשותו של היהודי מפני מראית עין? כאשר מדובר בבגד שהוא לובש אותו, מותר, כיוון שזה דרך מלבוש, וגם ליהודי מותר בעניין זה אם היהודי צריך ללבוש את הבגד.

יש נידון במ"ב, האם מותר לגוי בשבת להניח כסף תמורת הבגד הממושכן, יש מי שאוסר, ויש שמקילים בשעת הדחק כאשר היהודי חושד שאם הוא לא יגבה את החוב, לא יהיה לו יותר ואין משכון בשווי של הכסף.

כאשר הגוי בא לקחת מביתו של הגוי את הבגד, לא ייגע היהודי בבגד שהוא לוקח ובמשכון שהוא נותן, כדי שלא ייראה כמשא ומתן.

גוי שאפה בשבת פת לעצמו, האם מותר ליהודי להנות מאותו פת?

יש מי שאוסר ושתי סיבות בדבר:

א. חוששים שמא בכניסת שבת אותו פת היה במצב שאינו ראוי לאכילה, ומיגו דאתקצאי בין השמשות, אתקצאי לכולי יומא.

ב. אם יהיה מותר ליהודי להנות מפת זו, יווצר מצב שהיהודי יבקש מהגוי שיאפה עבורו, ואז זה כבר איסור ממש, ואע"פ שמבואר בסי' רע"ו שגוי שהדליק את הנר עבור עצמו, מותר ליהודי להנות מהנר, ומדוע אסור ליהודי להנות מהפת? מבאר המ"ב, שאני התם שאדם לא להוט אחרי אכילתו, אבל באכילה שאדם להוט אחרי אכילתו, ממילא חוששים להנ"ל.

ויש מתירים וסוברים שזה לא מוקצה, כי הגוי יכול להמשיך לאפות את זה במשך השבת, וזה דומה למש"כ בסי' רע"ו, שגוי שהדליק נר עבור עצמו, מותר ליהודי להנות מאותו הנר ואין חילוק בין פת לנר, ולהלכה בשעת הדחק כגון בסעודת ברית, או לצורך ברכת המוציא, אפשר להקל, אבל אסור לתת לו מעות בער"ש על דעת זה שיתן לו הפת בשבת כיוון שבזה הוא עושה על דעת ישראל.

המ"ב אומר, שעבד בבית היהודי שאפה פת לעצמו, אסור לישראל להנות מאותו פת, כיוון שאם הוא יהנה, בשבוע הבא העבד יראה שהאדון נהנה מזה, ויאפה שוב ואז זה כבר יהיה בשביל היהודי.

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה

פוסטים נוספים