בפרשת השבוע אנו למֵדים על קרבן חטאת יחיד - שעירת עיזים, או כבשה. ובגמרא נאמר על כך: מפני מה נשחטת החטאת באותו מקום בו נשחט קרבן העולה - בצפון - כדי שלא לבייש את עוברי עבירה, שלא יבחינו בין החטאת לעולה באמצעות מיקום השחיטה. ושואלת הגמרא - הרי העולה היא זכר, והחטאת נקֵבה? ומתרצת - בכבשה קשֶׁה להבחין בין זכר לנקבה. ומוסיפה הגמרא ושואלת - הרי בשעירה ניתן להבחין בקלות כי מדובר בנקֵבה? ועונה הגמרא: המקריב שעירה הוא עצמו גורם לבזיונו, שהרי בידו להקריב כבשה.
ושואלים האחרונים: כיון שניתן להקריב כבשה, מדוע מותר להקריב שעירה שבה ניתן להבחין כי מדובר בחוטא, הרי בכך הוא מפרסם כי חטא, ובגמרא במסכת יומא מבואר שאין לאדם לפרסם את חטאיו ברבים?
המהר"ש קלוגר מסיק משאלה זו כי אכן לכתחילה אין להקריב שעירה, אולם אחרונים רבים דקדקו מלשונות הפסוקים כי אדרבה בהקרבת השעירה יש מעלה יתֵרה, ודווקא בשל הבושה הכרוכה בפרסום הכרוך בה. לדבריהם יש לתרץ כתירוצו של השערי תשובה - שזהו דין מיוחד בהקרבת קרבן, שאין בעיה בכך שהחטא מתפרסם בגינו. והגרי"ש אלישיב מתרץ בפשטות על פי דברי רש"י כי בעבירה בשוגג מותר לפרסם את החטא. ברם, לדעת המגן אברהם ואחרונים נוספים אין לפרסם אף חטא בשוגג.
על פי דברי הגמרא ביומא והרמב"ם הנ"ל, כתבו הפוסקים כי הנמצא ברבים בעת שמתוודה על חטאיו, לא יפרטֵם בקול רם, אלא אם כן מדובר בחטאים מפורסמים, וכגון שידוע לכל השומעים כי הוא 'בעל תשובה'. ויש אומרים כי על חטא מפורסם מצוה להתוודות בקול רם - משום שכשם שחטאו התפרסם, כך צריך לפרסם את תשובתו; ועוד, שעל ידי כך יתבייש, ותגדל כפרתו, וכדברי האחרונים הנ"ל בנוגע לשעירה. [אולם לדעת הגר"א - חטא שבין אדם למקום, אין להתוודות עליו בקול רם אף כשהוא מפורסם, מפני חילול שם ה', שחטא לפניו. ולדעת הרמב"ם - על חטא שבין אדם לחבירו מצוה להתוודות בקול אם אף כשאינו מפורסם, ואדרבה ראוי לעשות כן]. ולפרסם את חטאו ברבים כדי להסיר חשד מאחֵר - לדעת הפרי חדש והבית אפרים הדבר מותר, והמהר"ש קלוגר מסתפק בדבר.
[שו"ע תרז, ב, משנ"ב ה-ט, ושעה"צ ג ו־ה; ביאורים ומוספים דרשו, 6-7; פנינים מבי מדרשא, פר' ויקרא]
ושואלים האחרונים: כיון שניתן להקריב כבשה, מדוע מותר להקריב שעירה שבה ניתן להבחין כי מדובר בחוטא, הרי בכך הוא מפרסם כי חטא, ובגמרא במסכת יומא מבואר שאין לאדם לפרסם את חטאיו ברבים?
המהר"ש קלוגר מסיק משאלה זו כי אכן לכתחילה אין להקריב שעירה, אולם אחרונים רבים דקדקו מלשונות הפסוקים כי אדרבה בהקרבת השעירה יש מעלה יתֵרה, ודווקא בשל הבושה הכרוכה בפרסום הכרוך בה. לדבריהם יש לתרץ כתירוצו של השערי תשובה - שזהו דין מיוחד בהקרבת קרבן, שאין בעיה בכך שהחטא מתפרסם בגינו. והגרי"ש אלישיב מתרץ בפשטות על פי דברי רש"י כי בעבירה בשוגג מותר לפרסם את החטא. ברם, לדעת המגן אברהם ואחרונים נוספים אין לפרסם אף חטא בשוגג.
על פי דברי הגמרא ביומא והרמב"ם הנ"ל, כתבו הפוסקים כי הנמצא ברבים בעת שמתוודה על חטאיו, לא יפרטֵם בקול רם, אלא אם כן מדובר בחטאים מפורסמים, וכגון שידוע לכל השומעים כי הוא 'בעל תשובה'. ויש אומרים כי על חטא מפורסם מצוה להתוודות בקול רם - משום שכשם שחטאו התפרסם, כך צריך לפרסם את תשובתו; ועוד, שעל ידי כך יתבייש, ותגדל כפרתו, וכדברי האחרונים הנ"ל בנוגע לשעירה. [אולם לדעת הגר"א - חטא שבין אדם למקום, אין להתוודות עליו בקול רם אף כשהוא מפורסם, מפני חילול שם ה', שחטא לפניו. ולדעת הרמב"ם - על חטא שבין אדם לחבירו מצוה להתוודות בקול אם אף כשאינו מפורסם, ואדרבה ראוי לעשות כן]. ולפרסם את חטאו ברבים כדי להסיר חשד מאחֵר - לדעת הפרי חדש והבית אפרים הדבר מותר, והמהר"ש קלוגר מסתפק בדבר.
[שו"ע תרז, ב, משנ"ב ה-ט, ושעה"צ ג ו־ה; ביאורים ומוספים דרשו, 6-7; פנינים מבי מדרשא, פר' ויקרא]