מנהג ישראל בכל הדורות היה לשכור בעלי תפילות שישמשו בקודש להוציא את הרבים ידי חובתם, ולשלם להם שכר חלף עבודתם.
יש מן הראשונים שלמדו שדבר זה נבע מכורח המציאות, שלא מצאו אנשים מתאימים אשר הסכימו לשרת הציבור בלא קבלת שכר, ועל כן בלית ברירה הנהיגו לשכור אנשים אלו בשכר, ולדעתם מנהג זה אינו לכתחילה, ואדרבה יש לשבח מנהג המקומות אשר גדולי ישראל מקדימים עצמם לעשות המצוות, ועושים זאת מעצמם להוציא הציבור שהכא עדיף טפי, וכן הוא ב"טור" (סי' תקפה).
אמנם בשאר ראשונים עולה שמנהג זה נוסד לכתחילה, שכן ראוי לעשות מעיקר הדין, וכפי שמביא הרשב"א (שו"ת ח"א סי' תנ, וסי' תרצא) שיותר ראוי להיות שליח צבור שכור, לפי שבמקום שהוא שכור וברור מן הקהל אין פרץ ואין צוחה, שאין אחר הגון רשאי לפשוט רגלו ולהתפלל, וגם השליח צבור נזהר יותר בתפלתו כיון שהוא שכור, וכך מובא בשו"ע (סי' נג, כב).
ויש שכתבו להעדיף שיהיו בעלי התפילות שכורים לציבור עבור עבודתם, על מנת להשקיט מעליהם קטרוג בשמים שכאילו מגבהות ליבם ניגשו למלאכת הקודש, ועל כן התשלום משמש עבורם כפתחון פה שרק בתור עבודת שכר שכיר התייצבו כשליח ציבור. וכך כתב ה'בני יששכר' בספרו 'אגרא דפרקא' (סי' ז): "על כן העצה היעוצה ליקח איזה שכר על זה, ואם כן הוא תשובה בפני המקטריגים, בשביל זה אני מתפלל, שאני שליח ששילמו משכורתי ומחויב אני לעשות שליחותי". ויש שאף נתנו רמז על זה מפסוק בתהלים (עב, טו) "יתן לו מזהב שבא ויתפלל בעדו וגו' כל היום יברכנהו".
כל הציבור משתתפים
ולכן המנהג בבעלזא לגבות תשלום עבור הבעלי תפילה – 'בעל תפילה געלט', אשר כל הציבור ואף רבוה"ק בעצמם נהגו כן, שמשלמים שכר קצוב עבור השתתפות בשכר בעלי התפילות בחצר הקודש, ומחלקים הממון לבעלי התפילות. ומנהג כ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א, כפי שהיה מנהגם של רבוה"ק בשאר עניני צדקה, לברר כמה נתן בשנה שעברה ולהוסיף עליו בכל שנה.
שוללי המנהג
והנה יש מן הראשונים שערערו על נתינת תשלום שכר לבעלי התפילה, כיון שאסור לקבל שכר עבור מלאכה שעושה בשבת ויו"ט, ומכיון שהבעלי תפילות מתפללים בשבת ויו"ט אינם רשאים לקבל שכר עבור כך (טור ובית יוסף סי' תקפה), אך יש שלא חששו לזה והתירו לשכור בעלי תפילות כיון שהוא לצורך מצוה.
ואם כי בהרבה קהילות נהגו להקל בדבר ולשכור בעלי תפילות מסיבות שונות, מכל מקום המחמירים נהגו כפי שכותב הרמ"א וה'מגן אברהם' (סי' שו, ה) שאם השכר הניתן לשליח ציבור אינו רק עבור מלאכתו בשבת אלא גם עבור מלאכתו בימות החול, חשיב כמקבל שכר שבת בהבלעה ומותר.
לאור האמור, נהגו בקהילות שונות להחמיר, ששליח הציבור המתפלל בימים נוראים יאמר גם כן סליחות, וכפי שכותב ב'אלף המגן' (סי' תקפה סקכ"ד). וכן המנהג בבעלזא שבעלי התפילות בימים נוראים עוברים לפני התיבה גם בימי הסליחות, וכן רבוה"ק מבעלזא אשר עוברים לפני התיבה במוספין ועוד, משמשין כשליח ציבור ביום א' של סליחות, וכן שאר בעלי תפילות ניגשים בשאר ימי הסליחות להתפילה.
השכרת המקומות בביהמ"ד
בהרבה מקומות היו נוהגים למכור או להשכיר מקומות ישיבה קודם ימים נוראים, כדי שיוכלו לשכור בעלי תפילה וחזנים שיתפללו לפני העמוד בימים נוראים. וגם בימינו נוהגים כך בקהילות המוכבדות שבעולם, אלא שבבתי מדרש בהם מכהנים נכבדי הקהילה בתפקידי הש"ץ, מיועדת מכירת המקומות לשם מימון ההוצאות השונות של בית המדרש על פני מעגל השנה.
להארות והערות ניתן לפנות למכון 'המנהג' במייל: [email protected]