יום רביעי כ"ג בסיון תשע"ט
מה מתיר 'עירוב חצרות'?
כפי שלמדנו, חכמינו ז"ל אסור לטלטל חפצים מבית מגורים פרטי לרשות משותפת, כגון לחצר משותפת, ול'מבוי', שהוא רחוב 'רשות היחיד' המשותף למספר חצרות; וכן אסור לטלטל מהחצר המשותפת ומהמבוי, אל הבתים. והוסיפו חכמים ותיקנו, שעל ידי 'עירוב חצרות' ו'שיתוף מבואות', מותר הטלטול.
ואיסור זה, הוא רק בכלים ש'שבתו' בבית, כלומר, שהיו בבית משעת כניסת השבת; אבל כלים ששבתו בחצר, או במבוי, כלומר, שהיו בהם משעת כניסת השבת – מותר לטלטלם מחצר לחצר, ומהחצרות למבוי, (כאשר הוא 'מתוקן' כדין, ב'לחי', ב'קורה', או ב'צורת הפתח'), ולהיפך, אף ללא עירוב ושיתוף; וכל שכן שמותר לטלטל חפצים בתוך החצר והמבוי עצמם.
[שו"ע שפח, א, ומשנ"ב ב]
האם יש מקרה שבו אסור לטלטל ב'מבוי' לטווח של יותר מארבע אמות?
בהמשך לאמוּר: לדעת רוב הראשונים, במקרה שבו עשו בחצרות שבמבוי 'עירוב חצרות', ואילו 'שיתוף מבואות' לא עשו – מותר לטלטל חפצים ש'שבתו' בחצר, מהחצר למבוי; ולמרות שבאופן זה מצויים בחצרות חפצים ששבתו בבית, אשר אסור להוציאם למבוי, אין חוששים שמא יוציאו גם חפצים אלו למבוי.
ויש מהראשונים שסוברים, שבאופן זה אסור לטלטל חפצים במבוי לטווח של יותר מארבע אמות. ואף לדעה זו, אין האיסור אלא במבוי ה'מתוקן' ב'לחי', או ב'קורה', שהם 'תיקונים' המועילים רק במבוי ולא בחצר, אבל אם המבוי מתוקן ב'צורת הפתח', דינו כחצר – שמותר לטלטל לתוכה כלים ששבתו בחצר. ואין הלכה כדעה זו, אלא בכל אופן מותר לטלטל במבוי.
[שו"ע שפח, א, משנ"ב ג-ד, ושעה"צ ג]
חצר אחורית הפתוחה לחורשה – מדוע פתח זה 'חשוב' יותר מהפתח של החצר הקדמית?
כפי שלמדנו, חצר שדרים בה יהודים וגוי, גזרו חכמינו ז"ל שלא יחול בהּ 'עירוב החצרות' אלא אם דיירי החצר היהודים ישכרו מהגוי את רשותו. וכך גם במבוי, אין 'שיתוף המבואות' חל אלא אם ישכרו מהגוי את רשותו.
וגוי שיש לו בית וחצר הפתוחים למבוי, ויש בחצר האחורית של הבית פתח לכיוון חורשה, וכיוצא בה, אשר גם דרכהּ ניתן להגיע אל רשות הרבים והשווקים – אזי אף אם הוא משתמש בתדירות, כולל בשבתות, בפתח הפתוח למבוי, אין צורך לשכור ממנו את רשותו, כיון שאנו מחשיבים את הפתח האחורִי כפתח העיקרי, והרי זה כאילו אינו מתגורר במבוי; וטעם הדבר, משום שפתח זה פתוח למקום מאוּוְרר יותר, ואנו מניחים שהגוי חפץ בו יותר מאשר בפתח הפתוח למבוי. ונחלקו אחרונים אם כך הדין גם בגוי הדר בחצר, ויש לביתו פתח אחורִי לחורשה וכיוצא בה.
[שו"ע שפט, א, משנ"ב א-ג, וביה"ל ד"ה או; וראה שם ד"ה והוא]