"כאשר תשאל לכל איש הישראלי שיאמר לך האמת אם הוא מאמין בשכר ועונש, יענה: בודאי אני מאמין. ואם תחזור ותשאלהו איך הוא בדעתו, אם היה הקב"ה מזמינו היום לדין על מעשיו, אם היה יוצא זכאי? בודאי היה משיב שלא היה יוצא זכאי אלא חייב. ואם תחזור ותשאלהו: אם כן, מה יהיה סוף הדבר? יענה: היום אין לי פנאי להתבונן, ומכל מקום אני מקוה שתבוא עת שאתבונן על מעשי ואתקן הכל. ואם תחזור ותשאלהו: הלא עברו עליך כמה ימי כיפורים, ובכל יום כיפורים, אם לא בראשיתו, לפחות בזמן נעילה, בעת שביקשת מהשי"ת שיחתום חיים לך ולכל ביתך, הלא בודאי היה אצלך הסכם חזק שלהבא תשמור עצמך בכל היכולת לקיים את התורה, והלא ראית שבשום שנה לא קיימת מה שהבטחת להשי"ת, ואם כן, בודאי גם ביום כיפורים זה וכן בשנים האחרונות יהיה כן…
ואם כן, הדבר ברור שאין שום עצה לדחות היצר טוב בלך ושוב לזמן אחר, כי אם לעורר עצמו לתשובה בכל לב ונפש, ולהתבונן על הסיבות המפריעות לעבודת השי"ת ולהסירן. וזהו שאמר הכתוב: בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים. ויסדר לעצמו הנהגה שיהיה כל ענינו על פי התורה, וירשום אותה בפנקסו ברמז, ותהיה לו עת קבועה ללימודו, שלא יחסר לו יום אחד מן הקביעות ההיא, וגם זמן קבוע ללימוד ספרי יראה. וטוב מאד שישכים כל יום בבוקר ויסדר לעצמו איך להתנהג באותו יום. ובכל ערב שבת קודש יתבונן אם שמר כפי מה שסידר לעצמו".
[תורת הבית פרק יג]