"וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה" (במדבר ט"ז, ל"ג)
יש להתספק לגבי הצדיקים שעלו חיים לשמים, כגון ר' יהושע בן לוי, האם יש חיוב להתאבל עליו, או שכיון שסוף סוף לא מתו רק שנסתרו מעיני הבריות, תו ליכא חיוב אבילות.
ולכאו' אין להביא ראיה מאלישע, שקרע על אליהו כשעלה חי לשמים (ועי' מועד קטן כו.), שאפשר לומר ששם הקריעה היתה מדין קריעה על רבו ולא על סילוק הגוף, דקרע על מה שיותר לא יכול ללמדו.
והנה ב'שדי חמד' (ח"ב עמ' 193) מביא מס' 'נחלת בנימין' (מצוה קד), שנסתפק האם צדיקים שנכנסו חיים לגן עדן מחוייבים לקיים שם מצוות עשה.
דשמא המקום גורם, ודווקא עוה"ז הוא מקום מוכשר לשמור מצוות ה' חוקיו ותורותיו, ולא בגן עדן.
או דילמא מיתה גורמת פטור המצוות, שאין חובת מעשה המצוות נמשכות רק בהיותן אדם, כלומר מחובר מגוף ונפש, ובהפרדם זה מזה אינו אדם, ולכן כשמת נפטר מהמצוות.
אבל אותם שנכנסו חיים לגן עדן – מחוייבים הם לשמור גם שם מצוות ה' הואיל וגופן קיים, ועי"ש שנסתפק האם זה רק במצוות עשה או גם בלא תעשה.
והביא שבס' 'זרע יצחק' (לר' יצחק עטיה בקונטרס פלפלת כל שהוא סי' יא) שקיל וטרי בזה, והביא מסקנתו לדינא דלענין דברים שבין אדם למקום, דינו כחי ומקיים כל המצוות, אבל לגבי דידן כגון לענין אשתו וכן לענין קריעה וכיוצ"ב, הרי הוא כמת ולא תלי הא בהא, ע"כ.
מעניין מאוד
יש"כ