הרב צבי וינברג
"וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר" (בראשית כ"ב, י"ב)
החיד"א בספרו "מחזיק ברכה" (על שו"ע או"ח סי' רי"ט) הסתפק האם יצחק אבינו כשניצול מהעקידה בירך ברכת הגומל, שהרי בא לידי סכנה?
וכן ארבעה שנכנסו לפרדס (חגיגה יד:) שהוא מקום סכנה שאחד מהן הציץ ומת ואחד מהן הציץ ונפגע, א"כ ר' עקיבא שיצא בשלום האם בירך ברכת הגומל?
וכן כהן גדול כשהיה נכנס ביוה"כ לפני ולפנים שהוא מקום סכנה, האם היה מברך הגומל בצאתו?
וכתב החיד"א, ולענ"ד נראה לחלק כי מעולם לא תקנו רבנן לברך ברכת הגומל שהיא ברכת הודאה, אלא דווקא בצרה הבאה לאדם בעל כרחו, ושלא מדעתו נעשה לו נס, אולם בדבר שהוא במאמר ובצווי ה' לעשותו – אז אפילו שלא יהיה בפרטות וביחיד רק מימרא דרחמנא לקדש שמו, אז אף שהקב"ה יעשה לו נס אינו מברך.
וכן אני אומר כי יצחק אבינו כיון שהכל היה במאמרו וגזרתו יתברך, אף שניצול אינו חייב לברך.
(קב ונקי)