"וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת" (בראשית מ"ח, י')
מקשים המפרשים איך לא יוכל יעקב אבינו לראות, והרי כתיב לעיל (פסוק ח'): "וירא ישראל את בני יוסף", ובספורנו כתב שראה שהם בני אדם, רק שכח ראייתו נחלש ולא ראה היטב מי הם כדי שתחול עליו ברכתו בראותו אותם [ועי' בזוהר (ח"א קמב.) ובפסיקתא רבתי (פיסקא ג – ביום השמיני) שלא יוכל לראות ברוח הקודש].
ובס' בינה לעתים (לרבי עזריה פיג'ו זצ"ל מרבני וונציא נפטר שנת ת"ז, בדרשה לר"ה שחל בשבת) כ' להעיר מדוע נכפל הלשון "כבדו מזוקן – לא יוכל לראות".
וכ' בדרך מליצה: "הלא ראינו חלושי הראות, אשר מצד חסרון מה נופל בחומר העינים לא יוכלו להביט למרחוק, ואפילו מקרוב קצור קצרה ראייתם, והספיק השכל האנושי להמציא כלי הזכוכית [משקפיים], שמים אותם על החוטם כנגד עיניהם ומסתייעים ונעזרים מהם להרחיב כח הראות, כל אחד ואחד לפי מה שהוא חסר בפחות ויתר,
וכן אצל יעקב כפל הכתוב 'כבדו מזוקן – לא יוכל לראות' לומר שגברה כל כך החולשה בכח ראותו מחמת הזקנה, עד שלא בלבד כבדו עיניו מצד עצמם, בהיחסר מהן הראיה הטבעית, אלא גם לא יוכל לראות בשום אופן אחר, כי אפי' אם ירצה להיעזר ולהסתייע בכלים מחוץ, לא לעזר ולא להועיל היו לו", ע"כ.