ויראהו ד את כל הארץ (ל״ד א׳)
בהזדמנות אחרת, חידש רבינו לאור גילוי האמונה על ידי ההתבוננות בבריאה ובכל אשר בה – ביאור נפלא במאמר חז"ל אשר נראה כמחוסר הבנה בהתבוננות שטחית. וכה היו דבריו:
הנה מוצאים אנו שהתפלל משה רבינו כי יזכה להכנס לארץ ישראל, ולא ימות קודם לכן. ואמרו במדרש (דב"ר י"א, י') שאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: "רבונו של עולם, אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל – הנח אותי כחיות השדה שהן אוכלין עשבים ושותין מים וחיים ורואים את העולם, כך תהא נפשי כאחת מהן'! אמר לו הקדוש ברוך הוא 'רב לך'", עד כאן דברי המדרש.
והדברים טעונים ביאור: וכי מה תועלת היתה צומחת לו למשה רבינו אילו היה נכנס אל ארץ ישראל כאחת מחיות השדה? האם בחיים כ'בעל חי' – היה ביכולתו למלא את תכליתו? כלום היה זה אפשרי לדידו, לרדת ממעלת אבי הנביאים אל שפלות מדרגתה של חיית השדה?
אכן התשובה היא – חשף רבינו את אחד מחידושיו המופלאים – כי הנה הנביא אומר (ישעיה מ', כ"ו) "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה". מכל דבר יתכן שיצא כבוד שמים, כי כאשר רואים בעל חי ומבחינים בחכמה הטמונה בו – מכירים במציאותו של יוצרו! הלא ברור לכל בר דעת כי אין פרט מפרטי הבריאה שנוצר מעצמו...
מכל חיה ומכל מעופף – רואים איפה בורא עולם! מתבוננים בחיה ומתפעלים: "איך היא חיה? איך יש לה רוח חיים? איך היא הולכת ועומדת? איך היא רואה?". הלא כל מי שמוח בקדקדו יודע כי הוא עצמו לא יכול היה לברוא אפילו נמלה! הכיצד יכול זבוב, שכל גודלו אינו אלא כעדשה – להתרומם ולעוף? וכי מי למד אותו לעשות זאת? כלום הוא למד זאת ב'חיידר'? כאשר מבחין אדם בחיות המופלאות, בבריות הנהדרות שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו – הרי שמיד הוא מכיר במציאותו יתברך מתוך בריאתו!
זה הים גדול ורחב ידים
כך כך היה ברור לרבינו שכל גילוי בבריאה ניתן לראות אמונה בחוש, עד שהיה פשוט בעיניו כי לא יתכן אחרת. הוא היה משוכנע כי לא ניתן להביט בשלמות הבריאה – מבלי להבחין במציאותו של העומד מאחוריה.
וכך סיפר תלמידו של רבינו, רבי אברהם יצחק קוק שליט"א, כי פעם פגש בעל 'יאכטה' [ספינה קטנה], באותה סביבה אליה נוהג היה רבינו בעת זקנתו להגיע מפעם בפעם בכדי לשאוף אויר צח לצורך בריאותו, ובה כיהן ברבנות הרב רוזנטל זצ"ל, חותנו של הרב קוק להבחל"ח.
לפליאתו של הרב קוק – דיבר אותו בעל 'יאכטה' בהערצה רבה על רבינו, וזאת חרף העובדה שלא ניתן היה למצוא כל בסיס לקשר או שייכות כלשהי בין אותו יורד ים לבין גדול הדור אשר ראשו בשמים.
האם הנך מכיר את הרב שך, שאתה שח אודותיו בהערצה רבה כל-כך?" – שאל רבי אברהם יצחק קוק, ובעל ה'יאכטה' הנהן בראשו בהתלהבות וציין: "ודאי שאני מכירו! הלא הוא היה ממש ידיד שלי!"...
"מה לך ולרב שך?" – הוסיף הרב קוק ושאל, ובעל ה'יאכטה' פתח וסיפר:
"באחד הימים, כאשר עבר כאן הרב שך – ניגשתי אליו וביקשתי את ברכתו. לשאלתו, סיפרתי כי אני בעל 'יאכטה' המפליג בים לעיתים קרובות, וכתגובה – נענה הרב שך ואמר לי:
"הפלא ופלא! הרי אתה נמצא הרבה בים – שהוא מקום טהור כל-כך, מעליך פרושים השמים הנהדרים ואתה מוקף כולך במים, בודאי יכול אתה להתפעל מיפי הבריאה בה ניתן לראות בחוש את קיומו של בורא לעולם!'...
"הקשבתי לדבריו של הרב שך, התבוננתי בהם, ומהר מאד הבנתי שהוא צודק לגמרי. מאז, בכל פעם בה אני מפליג את הים – אני מרגיש קרבה מיוחדת לה' אשר במציאותו ניתן להכיר ביתר שאת במרחבי הטבע האינסופיים, ואף זכיתי להתקרב לשמירת התורה והמצוות – כאשר כל זאת נזקף לזכות אותה שיחה שניהלתי עם הצדיק!"...
אכן כן. מי שרק פוקח את עיניו ומתבונן, מי שאינו מנסה בכח להתעלם מההוכחות הברורות לקיומו של מנהיג לבירה – אינו יכול שלא לראות אמונה בחוש על כל צעד ושעל, ואפילו בציוריהם של בעלי החיים המופיעים בסוך החומר או בהפלגה פשוטה בים הגדול...
(מתוך "אורחות חיים")