הרב יהודה יעקבזון
חכמינו ז"ל אסרו להעמיד מערב שבת סיר אוכל על גבי האש על מנת שישהה שם בשבת, מחשש שמא אם יראה בשבת שהתבשיל אינו מתבשל כראוי, יעשה מלאכה כלשהי כדי לזרז את הבישול. איסור זה מכונֶה בשם 'שהייה'.
והתירו חכמים להשהות את הסיר בתנאים מסוימים, כגון כיסוי האש באמצעים שונים, המכונֶה 'גרופה וקטומה', על שם גריפת הגחלים וקטימתם בתנורים דאז. הכיסוי משמש כהיכר ותזכורת לאיסור המלאכה. היתר נוסף הוא חסימה זמנית של האפשרות לעשיית מלאכה לזירוז הבישול, והוא מכונֶה 'טוּחַ בְּטִיט', על שם סתימת פי התנור בטיט, באופן שהרוצה להפוך את הגחלים שבתוכו צריך להסיר את הטיט תחילה, ובין כה וכה יזכר ששבת היא, וימָּנע מהפיכת הגחלים.
וכיסוי כפתורֵי הדלקת האש בכיריים שבימינו, נעילתם, או הסרתם – לדעת פוסקים רבים אינו מחשיב את הכיריים לא ל'גרופה וקטומה', כהיכר ותזכורת, ולא ל'טוח בטיט' כחסימה זמנית של האפשרות לזירוז הבישול. ויש שצדד להקל בכך, אך כתב שלמעשה אין מתירים שלא לכסות את האש עצמהּ. כמו כן, נחלקו הפוסקים האם נדרש לכסות, לנעול או להסיר, את הכפתורים כאשר מכסים את האש, או שדי בכיסוי האש כדי להחשיב את הכיריים ל'גרופה וקטומה'.
[שו"ע רנג, א; ביאורים ומוספים דרשו, 25]