האם בשבת הגדול יוצאים יד"ח בדרשה העוסקת בפלפול ?

כ"ו אלול תשע"ט - סימן תכ"ט- סעיף א'

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



כמה ימים לפני חג השבועות צריך לעסוק בהלכות החג?כיצד מקיימים את המנהג של קמחא דפסחא? מה נאמר על המשתמטים מנתינת קמחא דפסחא?וכמה שיעור הנתינה של קמחא דפסחא?שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תכ"ט סעיף א' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

שלושים יום לפני חג הפסח, דהיינו, מיום פורים, מתחילים לעסוק בהלכות הפסח, ומביא המ"ב נידון, האם הלכה זו נאמרה דווקא בחג הפסח, או גם בשאר המועדים, אולי הלכה זו נאמרה דווקא בחג הפסח שיש בו הרבה הלכות, כגון, טחינת החיטים, אפייתם, ביעור חמץ, אבל אולי בשאר מועדים זה לא נאמר, עכ"פ מביא המ"ב בשם הגר"א, שלעניין חג השבועות, מספיק לעסוק בהלכות החג מיום א' בסיוון, וזה הכל ביחס לעסוק בהלכות החג לפני החג, אבל בחג עצמו, ודאי שצריך לעסוק בעניינו של חג, וכמו שמבואר במסכת מגילה, שמשה תיקן לישראל, שיהיו שואלים ודורשים בעניינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, והלכות חג בחג.

המקור להלכה זו הוא, שהרי משה רבינו עומד בפסח ראשון, ומזהירם על כל הלכות פסח שני.

עכשיו נוהגים לדרוש בשבת הגדול בהלכות פסח, ובשבת שובה בהלכות יוה"כ וסוכות, ועיקר החיוב שבדרשה הוא, להורות לעם דרכי ה' ללמד המעשה אשר יעשון, דהיינו, הלכות הגעלה, ביעור חמץ, אפיית מצה, ושאר הלכות פסח, וכן בשבת שובה לדרוש בהלכות יוה"כ וסוכות, לבד מה שדורש בעניין התשובה, אבל אם תהיה הדרשה בדרוש או פלפול בעלמא, לא יוצאים יד"ח, ומלבד הדרשה, מצוה על כל אחד לעסוק בהלכות אלו שלושים יום קודם, וכן בחג עצמו.

אומר הרמ"א, המנהג לקנות חיטים לחלקם לעניין לצורך פסח, ואומר המ"ב, שמנהג זה הוא קדום מזמן הגמרא, והוא מובא בירושלמי, ובני העיר יכולים לכוף את המשתמטים מזה, שיתנו את חלקם במצות קמחא דפסחא.

המ"ב אומר, שבמקומנו המנהג הוא לא לתת חיטים לעניים, אלא לטחון את החיטים, ולעשות מהם קמח, ולתת אותו לעניים, כדי לחסוך מהם את הטירחה של הטחינה, והמ"ב אומר, שאם מדובר בעני כזה שאין לו איך לאפות את המצה, צריך לתת לו גם את דמי האפייה, וזה נכלל בכלל 'די מחסורו אשר יחסר לו'.

עוד אומר הרמ"א, כל מי שגר בעיר י"ב חודש, חל עליו החיוב להשתתף עם בני העיר בנתינת קמחא דפסחא, ואומר המ"ב, שהעניין של י"ב חודש אמור גם לגבי הזכות לקבל, ולכן, אדם שגר בעיר י"ב חודש, יש לו את הזכות לקבל קמחא דפסחא אם הוא נצרך, ומביא המ"ב, שזה הכל אם אין דעתו להשתקע בעיר, אבל אם דעתו להשתקע בעיר, מיד חל עליו החיוב לתת קמחא דפסחא אם הוא עשיר, ואם הוא עני יש לו זכות לקבל קמחא דפסחא.

המ"ב מביא, שאמנם כתוב ברמ"א י"ב חודש, אבל כתבו האחרונים בשם הסמ"ג, שהיום נוהגים בכל הצדקות לקבל בשלושים יום בלבד, ומוסיף המ"ב, שאפילו עני שלא גר שלושים יום, אפילו שלא מחויבים לתת לו קמח לכל ימי הפסח בבת אחת, אבל חייבים לתת לו מצה בפסח כמו שחייבים לתת לו פת בכל השנה, שהרי כל עני שבא לגור בעיר, מחויבים לתת לו מזון ב' סעודות לכל יום ויום, והחידוש בקמחא דפסחא הוא, שצריך לתת לו בערב פסח את כל החיטים לכל ימי הפסח, אבל זה מותנה בכך שהוא מבני העיר, אבל גם אחד שאינו מבני העיר, אמנם אין חיוב לתת לו לכל ימי הפסח, אבל חייבים לתת לו מזון ב' סעודות כמו לכל עני שעובר בעיר, ביום חול ב' סעודות, ובשבת ג' סעודות.

אומר המ"ב, תלמיד חכם הפטור ממס, חייב בקמחא דפסחא, וחיוב הנתינה הוא כל אחד לפי ממונו, והמשתמטים מזה, יש עוון בידם, וידוע שעיני העניים נשואות לזה, וכשהם ישארו בדוחק וברעבון והוא יעלים עין, ידוע מה שהגמרא אומרת בסנהדרין לה. 'כל תענית', וכו' עיי"ש בפירוש רש"י, והוא גם כעין זה.

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה

פוסטים נוספים