הרב צבי ויינברג
"עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר" (דברים ג',כ"ז)
צ"ב בהדגשת ה' למשה "וראה בעיניך". ובאור החיים פירש שהכוונה שיראה דווקא בעיניו ולא יראה ע"י משקפת.
וז"ל "לפי שימצאו חכמות שיקריבו הרחוק על ידי דבר אמצעי, שמשימין אותו בין עיניהם למול מקומות הרחוקים ויקרבם ויראם כאילו הם לפניו, ולשלול דבר זה אמר ה' אליו "וראה בעיניך" ממש, פירוש בלא אמצעות דבר אחר".
בביאור דבריו, נראה לומר: שאין כוונת הקב"ה לצוות למשה לראות דווקא בעיניים, אלא זה ברכה שגם על ידי עיניו ממש יוכל לראות את כל הארץ אפי' את המקומות הרחוקים.
ויש לדון באופן שרואה ע"י משקפת מקום שנעשה לו נס, האם רשאי לברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה, וכן בשאר דיני ראיה כעדות, וראיית מלכי ישראל ועוד. ובשו"ת בצל החכמה (ח"ב סי' ט"ז), מסיק שצריך לברך.