השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
באיזה אופן אפשר לשכור את רשות הגוי אפילו כשהוא מתנגד? • מה ניתן לעשות כאשר הגוי אינו מעוניין להשכיר רשותו לשכניו? • ומה הדין לעניין שאילת מקום מן הגוי? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שפ"ב סעיף י' – סעיף י"ג במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
יהודי וגוי שגרים יחד בחצר אחת, היהודים אינם יכולים לערב עירובי חצרות, עד שישכרו מהגוי את רשותו, ואם הגוי מתנגד, שכירות בעל כרחו של הגוי אינה מועילה, והמ"ב מסביר, שהיהודים אינם יכולים להניח לגוי מעות על השולחן, ולומר לו, טול את המעות הללו, בכדי לשכור ממך את רשותך שיהיה לנו מותר לטלטל בחצר, והחידוש בזה הוא, שזה לא כמו עירובי חצרות, שלגבי עירובי חצרות, יש מ"ד שסובר, שכאשר אחד מבני החצר היה רגיל בעבר לערב עם בני החצר, וכעת מחמת סיבה כל שהיא, הוא לא מעוניין לערב איתם יחד, הדין הוא, שהם יכולים לערב איתו בעל כרחו, קמ"ל שהני מילי לגבי עירובי חצרות, ולא לגבי שכירות מהגוי, והחילוק הוא, מבאר המ"ב, שלגבי יהודי שלא עירב עירובי חצרות עם שאר בני החצר, אפשר לכוף אותו לערב לדבר מצוה, אבל בגוי זה לא שייך, ולכן שכירות בעל כרחו של הגוי, לא מועילה.
טעם נוסף מביא השעה"צ, שהרי כל הסיבה שחז"ל אמרו שצריך לשכור את רשות הגוי, זה כיוון ששיערו חז"ל, שהגוי לא יסכים להשכיר לישראל את רשותו, וממילא היהודי לא יוכל לערב עירובי חצרות, וממילא היהודי לא יגור במחיצת הגוי, ואם תועיל שכירות מהגוי גם בע"כ, א"כ מה הועילו חכמים בתקנתם, שהרי אפשר לשכור מהגוי גם ללא הסכמתו, ולכן שכירות אינה מועילה אלא בהסכמת הגוי, וגם באופן שהגוי היה רגיל להשכיר להם את רשותו בעבר, אם כרגע הוא מתנגד, א"א להשכיר את רשותו ע"י הנחת מעות על השולחן.
אפשר לתת מעות לאשתו, או לשכירו ולקיטו של הגוי (דהיינו, הפועלים של הגוי, שכירו זה פועל קבוע של הגוי, ולקיטו זה פועל שנשכר לו לעבודת הקציר) גם כאשר הגוי מתנגד, ומבאר המ"ב, שבאופן עקרוני, דיורי הגוי בחצר אינם אוסרים, כיוון שאינם נחשבים לדירה, חז"ל ראו צורך לגזור שהגוי יאסור על היהודים, כדי שהיהודים לא ילמדו ממעשיו, לכן אמרו, שאפשר לשכור את רשותו של הגוי, גם מאשתו או משכירו ולקיטו, אע"פ שהגוי מתנגד, ובבה"ל כתב, שזה בתנאי ששכירו ולקיטו יש להם רשות להשתמש שם.
באופן שלשכירו של בעה"ב הגוי יש רשות לשכור פועל אחר תחתיו, ולאותו פועל יש רשות להשתמש בבית הגוי, אפשר לשכור את רשותו של הגוי גם משכירו של שכירו של הגוי.
כאשר בעה"ב הגוי לא מעוניין להשכיר את רשותו לשכניו, אחד מבני החצר היהודים יתיידד עם הגוי, ואפילו יהודי שאינו מבני החצר, ויבקש מהגוי שיואיל להשאיל לו רשות ברשותו של הגוי להניח חפצים, ואז כאשר הגוי משאיל רשות להניח איזה שהוא חפץ של היהודי, הדין הוא, שהיהודי מוגדר כשכירו ולקיטו של הגוי, ואז הוא משכיר שלא מדעתו של הגוי, ויש אומרים, שא"צ להניח, אלא נותן עירובו ודיו, ומבאר המ"ב, שהם סוברים, שחז"ל לא הצריכו דווקא שיהודים ישכרו רשות מהגוי, אלא מספיק שהיהודים ישאלו רשות מהגוי, ומכיוון שיש כאן יהודי ששאל רשות מהגוי, ממילא זה כמו ששכרו מהגוי, וזה כמו כמה יהודים מבני החצר, שאחד שכר רשות מהגוי, שמועיל עבור כולם, וכדלעיל בסעיף ט', כך מועיל כאשר אחד מבני החצר שאל רשות מהגוי, שיועיל עבור כולם.
דן המ"ב, באופן שאותו אחד ששאל רשות מהגוי, הוא לא אחד מבני החצר, האם הוא גם צריך לערב או לא, שהרי מצד אחד הוא לא אחד מבני החצר, ומצד שני הוא עכשיו כן אחד מבני החצר, כי הגוי נתן לו את רשותו.
שאילת מקום מועיל רק אם הגוי לא ייחד לו מקום, אבל אם הגוי ייחד לו חדר מיוחד שאותו הוא משאיל ליהודי, ובאותו חדר אין לגוי רשות להשתמש שם או לסלק אותו משם, היהודי לא נחשב כשכירו ולקיטו, כיוון שהוא מוגבל לרשות שהגוי נתן לו ולא יותר מכך, והם אינם קשורים אחד לשני.