ישראל הרשקוביץ, סטמפורד, קונטיקט
עליונים למעלה: השבת שהייתה מרכזה של הכנסיה העולמית של דרשו וזכתה לשם ההולם 'שבת חיזוק ללומדי תורה' ואשר התקיימה בקונטיקט שבארה"ב, הצליחה ליצור זווית מבט – לא חדשה אך מקורית – על היחס הנדרש ללומדי התורה
"יש לי קושיה אחת, והיא נוגעת דווקא למה שאנו שרים בזמירות", פנה אלי בסעודת השבת אחד המשתתפים, מבקש סיוע בפירוק הקושיה בה התחבט, ואשר מסתבר כי היא ניקרה במוחו כל העת. "אנו שרים 'מעין עולם הבא יום שבת מנוחה'. אך אם אני מרגיש שאני נמצא עכשיו בעולם הבא, למה ומדוע 'מעין'?
בדקות הבאות שמעתי את סיפורו. האיש, שהגיע לשבת 'דרשו' בקונטיקט יחד עם בנו, לא נמנה על מה שנקרא 'הגרעין הקשה' של לומדי 'דרשו'. הוא יהודי שעובד למחייתו, וקשה. ברשותו חנות משגשגת הממוקמת באחת משכונותיה של ברוקלין, וכפי שהוא מעיד: "העסק הזה מילא את ימי. הייתי עסוק בו מבוקר ועד ערב, ועד בכלל".
ותורה מה תהא עליה? אמנם היו לו שיעורים, אך "זה לא היה זה. היה לי שיעור בערב, הייתי יום מגיע ויום לא מגיע, לומד ולא זוכר. בוא נאמר, שאם היית שואל אותי דקה אחרי השיעור מה למדנו לא הייתי יכול לענות לך תשובה ברורה, זאת לעומת מה שקורה בעסק, שם יכולתי לשחזר לך את התנועות בחשבון או במספר הלקוחות גם שנתיים אחורנית…"
עד שביום בהיר סיפר לו חבר על מסגרות הלימוד של 'דרשו'. "זה תפס אותי, ומה אומר לך – מאותו רגע החיים שלי השתנו. פשוט כך. אם לפני כן העסק שלי היה העסק, ואילו הלימוד היה משהו שעושים 'לפי הספר' וכדי לצאת ידי חובה, היום אני יכול לומר בפה מלא שהעסק שלי הוא השיעור, לעסוק בדברי תורה. אמנם, רוב היום אני בחנות, אבל יש לי שיעור, ואני לומד, וחוזר, ונבחן, ותאמין לי שמהמבחן אני חושש עוד יותר מהדו"ח של הרו"ח… הוא משקף לי בדיוק איפה אני עומד. התחלתי בבא מציעא, ומאז יש לי כבר כמה מסכתות שאותן למדתי, חזרתי עליהם ונבחנתי, והיד עוד נטויה בע"ה. השאיפה היא כעת לסיים את הש"ס במסגרת תוכנית 'קניין ש"ס'. זו התוכנית…"
לשבת הזו הוא הגיע כדי למלא מצברים, ואת בנו הביא עמו – שגם הוא יטעם ויחווה וירגיש. וכשהוא מדבר, עיניו זורחות: שיספוג הבן את האווירה של השיעורים, הדרשות, אבל בעיקר שיראה את השמחה שמורגשת באוויר. שיראה את פניהם של הלומדים הרבים, שגם בשעה זו הם לא נפרדים מהגמרות וכל מה שמעניין אותם הוא איך מרוויחים עוד שעה ביממה שניתן לנצל אותה ללימוד. "ולדעתי", הוא אומר, "עצם המראה הזה והחוויה הזו טובה יותר מכל דרשה או 'שיעור מוסר' בישיבה…"
ואחרי ההסבר הזה אין פלא שהוא מסתובב כאן כשיכור הלום יין. הוא אמנם אינו חסיד, לכן סעד באולם הסמוך שבו התקיימה הסעודה במתכונת משפחתית, אך מיד אחרי שהסתיימה שם הדרשה – הוא מיהר לאולם החסידי, שם הספיק לשמוע את דרשתו של ראש ישיבת לייקווד שנאם בפני האברכים, ולאחר מכן נשאר כשהוא מתמוגג ומשתלהב בשירה, מה'קה אכסוף' וה'קה ריבון'. בין לבין, הוא עסוק בלימוד המראי מקומות לקראת ה'שיעור כללי' שאמור להתקיים מחר, אחר תפילת מוסף והקידוש ולפני הסעודה. וכמובן, יש לו את ההספק היומי שעליו ללמוד, כי גם בשבת כזו ללומדי 'דרשו' אין הנחות.
ועל רקע המראות, הרגשות והקולות הללו, רק מתעצמת הקושיה שבה הוא התחבט, ואשר נכון לרגע זה הוא לפחות לא הצליח למצוא לה ישוב המניח את הדעת. "אם זהו רק 'מעין עולם הבא', מה הוא ה'עולם הבא' בעצמו?"…
(פורסם ב'המודיע')