הרב בנימין בירנצוויג
"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה:" (בראשית מ"ז, כ"ח)
פלא עצום ישנו בפסוק הראשון של פרשת ויחי. התורה מונה את שנות חייו של יעקב אבינו, לפני מותו, וכי היכן מצינו שמונים את שנות חייו של האדם קודם מותו?
קושיא זו הקשה מרן בעל ה'אגרות משה', רבי משה פיינשטיין זצ"ל, וביאר, שהתורה באה ללמדנו על גדלות חייו של יעקב אבינו, שכל שנות חייו, בין בילדותו בין בזקנותו, היו שוות בחוזק אמונתו בבורא עולם.
כשלומדים את מסכת חייו של יעקב אבינו, על הנסיונות והקשיים שעבר, בילדותו בבית אביו בצל אחיו עשו, בימים בהם שהה בבית עבר, ולאחר מכן בבית לבן, בכל תקופת עבודתו ונישואי רחל לאה, ולאחר מכן בצער הגדול שהיה לו על העלמות יוסף, ולקיחת בן זקוניו למצרים, וכל רדתו למצרים, הרי אין לתאר אלו תקופות של צער ומכאוב עברו על יעקב אבינו בחייו, ובכל זאת שמר על אמונת חוסן בבורא עולם, ללא שום הבדל בין זמן לזמן.
לכך כתבה התורה מספר שניו עוד קודם מותו, ללמדנו, כי כל חייו שווים היו לטובה בכל זמן ועת.
הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל הביא מדברי חז"ל [הובא ברש"י פרשת וישב לז, לה], שהיה ידוע ליעקב אבינו מפי הגבורה, שאם אחד מבניו ימות בחייו – אין לו חלק לעולם הבא. עם ישראל לא יכול להתקיים ללא י"ב השבטים, וכשעם ישראל לא קיים – העולם כולו בטל. מבהיל לחשוב! כי יעקב אבינו חי בתחושה זו שאין לו עולם הבא, במשך עשרים ושתיים שנה, מצב המביא אותו לחשוב, כי לכאורה אין סיבה לעבוד את הקב"ה, שהרי כל תכלית העולם הזה הוא לחיי העולם הבא, ולא מצינו אצל יעקב אבינו שום שינוי בעבודת ה' שלו בכל תקופת חייו.
כל אדם עובר תקופות קשות ונסיונות בחייו, שלפעמים עלולות לגרום לו הרהורי מחשבות של יאוש, בריחה ועוד, אך האדם החזק באמונתו, החי את ה' בכל רגעיו, ויודע כי הוא מנהיג העולם, וכל דבר נעשה בתוקפו והנהגתו ברחמים גמורים אינו מתייאש בנקל, שכן עם מחשבות אמונה בהירות, אפשר לשרוד גם תקופות קשות בחיים… ונאמן הוא לשלם שכר ליראי שמו!
מעשה נורא שקרה בימות הזעם של השואה האיומה, סיפר הגאון ר' גרשון ליבמן זצ"ל, מתלמידי הסבא מנובהרדוק זיע"א.
הרב ליבמן פגש פעם ישיש זקן ברוסיה, שסיפר לו שהוא יהודי. שאל אותו הרב במה הוא יהודי? אך היהודי לא ידע כלום מיהדותו, לא קריאת שמע, לא תפילה לא שבת ולא יום כיפור! כלום ממש! רק פסוק אחד הוא ידע לדקלם "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל". מדהים. פסוק בסיסי של קריאת שמע הוא לא ידע, אבל לדקלם פסוק מתוך פרשת התוכחה – ידע גם ידע…
סקרנותו של הגאון ר' גרשון זצ"ל לא ידעה גבול, והוא בקש מן היהודי הסבר לפשר הדבר המוזר הזה? הסביר לו היהודי את פשר הענין:
"בימי צעירותי הייתי במחנה ההשמדה 'בירקנאו', יחד עם עוד יהודים, תחת ידם האכזרית של קלגסי הנאצים ימ"ש, שהיו מעבידים אותנו בעבודות קשות עד מאד, באכזריות איומה ובלא טיפת אנושיות כלל.
אותם ארורים חיפשו כל הזדמנות להתעלל ביהודים, כשהם מתמוגגים מהנאה למראה היהודים הנאנקים תחת סבל שאין לתאר… ופעמים רבות עד מוות ממש.
'תחביב' נורא היה לנאצים במחנה, שהיה ממוקם ליד גבעה. הם היו מבקשים מן היהודים לטפס על הגבעה כשעל כתפיהם משאות כבדים מאד. [וצריך להבין שהיהודים היו במצב של תת תזונה, בשערי מות, ממש עור ועצמות ותו לא], וכך היו חיות הטרף הנאציות עומדים בצד הגבעה, ונהנים ומתמוגגים למראה היהודים המנסים לטפס כשמשא כבד על כתפיהם, ומחמת כובד המשא וקושי הדרך – מתגלגלים ומתדרדרים למטה בשברון עצמות ומות אכזרי מאין כמותו.
מעטים ממש זכו לצאת בחיים מ'תחביב' אכזרי זה.
אני, שהייתי בריא ובעל גוף – הצלחתי לעמוד בזה. יהודי נוסף שהיה עימי הצליח אף הוא לשרוד את התעלול הנורא הזה, היה זה יהודי שברירי ורזה, שכולו היה אוסף של עור ועצמות.
התפלאתי מאד, כיצד הוא מחזיק מעמד???
באחת העליות עם המשא הכבד, התקרבתי אליו וראיתי שהוא מלמל דבר מה. התקרבתי יותר ושמעתיו מלמל בכונה גדולה את הפסוק: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל". בכל פעם שהיה היהודי החלוש עולה על הגבעה, היה שב ואומר את הפסוק, וחוזר על כך שוב ושוב וזה מה שהחזיקו.
פסוק זה הוא הסימן היחיד שנותר לי מיהדותי, לאחר עשרות שנים תחת השלטון הקומניסטי שמחק ממני כל שריד מיהדותי!"
"מי היה היהודי הפלאי הזה?" שאל אותו הרב גרשון ליבמן בהתפעמות, והזקן ענה: "הכל קראו לו הקלויזנבורג רבה!!"
האפשרות היחידה להחזיק מעמד בתקופות של חושך ומצור – היא הדבקות בה' יתברך, לחיות את ה' בכל המצבים, ולהאמין כי הכל בידו, והוא בעל הכוחות כולם ואין כח בעולם מלבדו!!!
סיפור מדהים !
יפה מאוד ! סיפור מדהים !