"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים ל"ד, י"ב)
ופירש רש"י: "ניסים וגבורות שבמדבר הגדול והנורא"
זקני, הר"ר אברהם יעקב בן ר' שלמה זלמן בולימבוסקי ז"ל, היה מנהל בית יתומים בפולין, עוד לפני פרוץ השואה. באחד מימי חודש שבט פלשה לבית היתומים אישה יהודייה, ענייה וחולת שחפת. בימים ההם, הייתה ידועה השחפת כמחלה קטלנית מאוד וחשוכת מרפא. אישה זו התגוררה בדירה שכורה, אבל לאחר שחלתה גירשוה בעלי הדירה הגויים משם, בחששם שמא ידבקו ממנה וימותו.
לא הייתה לאומללה זו ברירה אחרת אלא לפלוש לבית היתומים של סבי, שנחרד מאוד לראות את חולת השחפת בתוך בית היתומים, בשלב ראשון הזדרז לנעול אותה בחדר שאליו פלשה, ולא התיר לה להתהלך בפנימייה בין היתומים.
לאחר שהביא לה מזון להשביע את נפשה, מיהר לנסוע לעיירה בעלז כדי להיוועץ באדמו"ר הגה"ק זצ"ל. ההתלבטות שלו הייתה גדולה וקשה עד מאוד: לגרש את האישה מבית היתומים – אי אפשר, שהרי אז היא עצמה תהא נתונה בסכנת חיים, כיוון שלכל מקום אליו תגיע יסגרו לה את הדלת, מאידך, להשאיר אותה במוסד הרי זו סכנה עצומה ליתומים. והרי היא בגדר 'רודף'.
תאמר לו שאני בקשתי
האדמו"ר התחבט אף הוא קשות, ולבסוף ביקש מזקני שיצייר לו את צורת הבית בו נמצאת האישה, מבואותיו וחדריו. משהתברר לו שהחולה פלשה לאחד החדרים שבקומת הקרקע, יעץ לסבי לאטום את הכניסה לחדר בחומר ובלבנים, במקביל לפרוץ לה פתח מיוחד לחצר, ולעשות גדר מזה וגדר מזה לאורך כל השביל, כדי שלא תבוא במגע עם יתר היתומים.
זקני אמר לאדמו"ר שבית היתומים מושכר לו על ידי נוכרי, וספק גדול אם הלה יסכים לשינויים הללו בבית, ובפרט שהגוי הלז הינו נוצרי אדוק ואינו נמנה על אוהבי ישראל.
השיב לו הרבי מבעלז: "נו, זו כבר לא בעיה. תאמר לו שאני ביקשתי ממנו שיבצע את השינויים, ותראה שיסכים".
זקני ז"ל יצא בשמחה מאת פני הקודש, וחזר לעירו. בטוח היה שעצתו של הצדיק תפעל את פעולתה, ביחוד לאחר המשפט האחרון שיצא מפיו של הרבי, "נו, זו כבר לא בעיה"… והנה, כאשר נכנס אל בעל הבית הגוי, וסיפר לו את השתלשלות האירועים, סירב הגוי לבצע את השינויים.
ויאמר לו זקני: "דע לך שהאדמו"ר אמר לי שאבקש ממך שתסכים, ואם תסרב, הרי אני חוזר אליו לבעלז, אבל מסופקני אם תוציא את שנתך, כי האיש הזה איש אלוקים קדוש הוא".
סבא אמר את דבריו ומיד עזב את הבית. לא עברו שניות אחדות והנוצרי רודף אחריו וצועק שהוא מסכים לשנות את הדירה… ולא נפל דבר מדברי האדמו"ר זצ"ל. האישה חולת השחפת שהתה בבית היתומים של סבי עד בוא הכורת על יהדות אירופה.
סבי היה מתאר כמה וכמה פעמים בהתפעלות גדולה את האימה שהייתה מוטלת על גויי הארצות מפני גדולי ישראל וצדיקיו.
('טובך יביעו')