מֵהִלכות 'ביטול רשות' לצורך טלטול מהבתים לחצר
* ה'מבַטל את רשותו' בחצר לגבי דיירי החצר, ועבר וטלטל במכוּון (ולא בשגגה) מביתו לחצר – הרי זה חוזר בו מביטולו, כיון שנראה כְּמִי שחוזר ומחזיק ברשותו. ויש מהפוסקים שכתב כי אף אם המבַטל את רשותו טלטל את החפצים מביתו לחצר בערב שבת, הרי זה כחוזר בו מביטולו. אך יש אומרים שכיון שביטול הרשות נעשה רק למשך יום השבת, אין זה נחשב שחוזר בו מביטולו אלא כשמטלטל בשבת. ואם דיירי החצר כבר 'החזיקו' ברשותו – אין המבַטל יכול עוד לחזור בו מביטולו. ולדעת רוב הראשונים, החזקה מועילה רק לאחר כניסת השבת. ויש להחמיר.
* שני בתים שיש ביניהם פתח, ולא עירבו 'עירוב חצרות' זה עם זה – יכול הדייר שבבית א' 'לבַטל את רשותו' לגבי הדייר שבבית ב'; ואזי מותר לדייר ב' לטלטל חפצים מביתו לבית א' ולהיפך, וכן מותר לדייר א' לטלטל מביתו לבית ב'. אולם, אסור לדייר א' להוציא חפצים מבית ב' לבית א', כיון שבכך מחזיק ברשותו, וחוזר בו מביטולו. ולדעת השולחן ערוך, איסור זה הוא אף אם כבר החזיק דייר ב' בבית א'. ובמקרה של רבים שביטלו את ביתם לגבי ביתו של יחיד – לכל הדעות האיסור הוא אף לאחר שכבר החזיק דייר ב' בבית א'.
מֵהִלכות שכירות רשותו של הגוי לצורך 'עירוב חצרות'
* חצר שדר בה יהודי אחד, ודר בה גם גוי אחד, או יותר – אין היהודי זקוק ל'עירוב חצרות'; אולם, אם דרים בחצר שני יהודים או יותר, ודר בה גם גוי, תיקנו חכמינו ז"ל שאף אם עירבו היהודים ביניהם, העירוב אינו חל. ובגוי, לא תיקנו חכמים שיועיל 'ביטול רשות', כי אם שכירות בלבד, כלומר, שישכרו מהגוי את רשותו; ואזי מותר לטלטל מהבתים לחצר, ולהיפך.
* כאשר נדרשת שכירות רשותו של הגוי, לכתחילה יש לבצע את השכירות לפני עשיית העירוב, כיון שקודם לכן אסור לברך על עשיית עירוב החצרות.
* בית בחצר שהגוי דר בו, אך הוא שייך לאחד מהיהודים הדרים בחצר – לדעת הרמ"א אין הגוי אוסר את החצר; ואם בעל הבית אינו דר בחצר, יש להחמיר. ולדעת כמה אחרונים, ובהם המשנה ברורה – אם בעל הבית אינו רשאי להוציא את הגוי מהדירה בכל עת, הריהו אוסר את החצר; ואם רשאי להוציאו, ויש יהודי הדר בחצר בקביעות, אינו אוסר את החצר, ואף אם בעל הבית אינו דר בחצר. ולדעת החזון איש אין להתיר אלא באופן שבעל הבית דר בחצר, ומשתמש יחד עם הגוי במקום אחד לבישול ולאפייה.
* שתי חצרות הממוּקמות זו לצד זו, אשר באחת מהן דרים יהודים שעירבו 'עירוב חצרות' זה עם זה, ובאחרת דר גוי; ולכל אחת מהן יש פתח לרחובה – מותר לטלטל מבתי היהודים לחצר הגוי.
* שכירות רשותו של גוי הדר בחצר, הנדרשת לצורך עירוב חצרות, אינה שכירות ממש, אלא פעולה הדומה לשכירות. ואין צורך לשכור מהגוי את כל רשותו, אלא די בכך שישכור ממנו רשות להניח חפץ כלשהו ברשותו, בכל מקום שיבחר בהּ. וצריך לומר לגוי שרוצה לשכור את רשותו, אך אין צורך לומר לו שמטרת השכירות היא כדי להתיר את הטלטול מהבתים לחצר.